בריאה בתנועה

יש קול בתוכי שאומר על הפוסטים השמחים: "זה נדוש/ זה משעמם/ למה בכלל את צריכה שידעו?/
זה מסוכן/ זה סתם לוחץ על כפתורים כואבים של אחרים", וכדומה
ואחרי שעוברים כמה ימים של התאפקות…
הקול אומר: "טוב זה היה מזמן , וזה כבר לא רלוונטי. אנא המתיני בסבלנות לפעם הבאה. "

מצד שני ככל שחולף הזמן ואני נמנעת שוב ושוב-
מתעורר בתוכי קול אחר שמתנגד להסתרה, שרוצה לחגוג יחד!
שמאמין בפרגון ובהעצמה הדדית ורוצה לקבל ולתת גם כשממש ממש טוב!

עד אתמול שני הקולות נאבקו זה בזה (יותר נכון זו בזו)
עד שפתאום הבנתי:
אני מאמינה בשקיפות ובכנות,
וכנות ושקיפות- זה גם בטוב, ולא רק בקושי.
כי גם שיתוף בהצלחות יכול להיות ממקום כנה ומחובר
לא רק שיתוף באתגרים!
כי גם שמחה היא עמוקה
ולא רק עצב/כעס/פחד/קושי/יאוש וכו.
כי אני רב מימדית, ולא רק אני, כולנו רב מימדיים!!
והיכרות עם כל חלקינו היא היכרות אמיתית.

אז …
אחרי הדיאלוג הפורה ביני לבין ה"מחבלת" לבין ה"ילדה",
שחלקו תואר כאן למעלה…
החלטתי לקחת על עצמי אתגר :
במהלך השבוע הקרוב, אחת ליום, אפרסם את אחת מההצלחות הגנוזות שלי בזמן האחרון.
טיפול בהלם לעצמי, יעני 

במקביל… אם תתעורר בי הבשלות לכך
(ואני מאמינה שתתעורר, כי בדרך כלל כשחסימה אחת משתחררת, משתחררות במקביל עוד כמה וכמה) ,
אפרסם גם פוסטים "פגיעים". גם כאלה יש במגירה… וגם אותם יש בי פחד (וגם דחף) לפרסם.

אם קראתן~ם והזדהתן~ם-
אני מזמינה גם אתכן~ם להצטרף לאתגר
אולי יחד זה ירגיש יותר בטוח

#אתגר_עפה_על_עצמי_וזה_מותר_גם_אם_זה_לא_מקורי_וגם_אם_משהו_בי_מתכווץ_ומפחד_מזה…
(היום הראשון)
(בלב הולם לוחצת : פרסם)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

את הפוסט הזה פרסמתי בשבוע שעבר בפייסבוק.
הוא זכה להמון תגובות נרגשות
ומאז (כבר ארבעה ימים ברצף ) אני מקפידה לפרסם פוסט תעופה יומי
כמה שזה מאתגר- ככה אני מרגישה שיש בזה ריפוי עוצמתי, לא רק עבורי!

מצרפת כאן קישורים לפוסט המקורי
ולפוסטים שכתבתי בעקבותיו (במסגרת האתגר)
כדי שתוכלו לעקוב אחרי כל התהליך שעברתי, לראות את התגובות
ואולי לקבל השראה חשק לעוף על עצמכן~ם.
זה כל כך מחזק!

המחבלת הפנימית-  היציאה לאתגר – יום 1   (22.3)

עפה על עצמי כמחוללת שמחה – יום 2     (23.3)

עפה על עצמי כמטפלת - יום 3         (24.3)

עפה על עצמי כמורה לתטא הילינג  (תוך כדי המון התנגדויות פנימיות…  הפוסט שעשה לי בית ספר!!)  – יום 4   (25.3)

עפה על עצמי על סדנת צחוק~בכי  - (מורגשת הקלה) יום 5 (27.3)

עפה על עצמי על עצם הבחירה לעוף על עצמי (התנגדויות נוספות צפות) – יום 6 (28.3)

עפה על היכולת להכיל רגש – פוסט סיום - יום 7 (29.3)

תם אך לא נשלם.
בקרוב פוסט מסכם על החוויה כולה. (ואיזו חוויה זו היתה!!!)

באהבה גדולה
ממני אליכן~ם

גל