בריאה בתנועה

אני: אוף! איך קשה לי עם הרגישות הזאת שלי!! איך אני שונאת אותה!! איך היא עוצרת אותי!! איך היה לי קל בלעדיה!! למה אני חייבת לקחת הכל כל כך קשה??
בורא: ….. (thi ,ducv' אני מקבלת בחזרה רק הדהוד של אהבה)
אני מסכימה להרפות לרגע מהמחשבות, ולהרגיש בגוף את הרגש והתחושות הלא נעימות.
בוכה.
נרגעת.
מבקשת את נקודת המבט של הבריאה: מה טוב ברגישות הזאת?
נזכרת:
הרגישות עוזרת לי לראות את כל היופי סביבי.
למשל עכשיו: הכחול הגדול והמדהים, השלווה האינסופית, העורב שעומד שני מטר לידי ואוכל משהו בשמחה ובהנאה,
פתאום חוזרת אלי הידיעה שמתחת לכל הכאוס הפנימי, הכל באמת בסדר, זה רק רגע קטן ותיכף יגיעו תחושות חדשות.
מרגישה שמחה. שמה לב ללהקת ציפורים עצומה שעפה מולי לפתע לאורך קו החוף. נדהמת ומוקירה את היכולת שלי לבכות עכשיו מהיופי, שניה אחרי שבכיתי מתסכול.

נזכרת: הרגישות הזאת עוזרת לי לרפא את עצמי, להתפתח,
ו"על הדרך", לעזור לעוד המון א~נשים.
מתמלאת בתחושת הודיה.
כן, זה מכאיב לקחת אחריות על דברים שכלל לא בשליטתי.
כן, זה מכאיב לכעוס על עצמי בדיעבד על החלטות שקיבלתי, ולדעת שאותה ביקורת עצמית היתה מתעוררת- גם אם הייתי מחליטה אחרת.
השעשוע העצום בלהיזכר ולהכיר בזה.
הידיעה: יש לי עוד לאן להתפתח, אבל אני בדרך הנכונה.
הידיעה: אני מהממת מעצם קיומי (כמו כולנו) איך יכולתי לשכוח?

מסכימה לדעת את ההבדל בין פגיעות לרגישות,
מסכימה להכיר בכך שרגישות היא עוצמה.
המחשבות כבר לא מכאיבות. הגוף נינוח.
מרגישה הקלה.
אומרת תודה.

#להרגיש זה לשחרר
#רגישות זו מתנה
#הבורא ~ הבריאה נגישים, זמינים ותמיד ישמחו לספק תשובה

באהבה,
גל