בריאה בתנועה

התמודדות עם תחושת דחייה (חלק ראשון)

נכתב על ידי galmoonz ב 10 באפריל 2017 – 10:48 -

~~~~התנועה לשחרור (הסודיות סביב) הדחוי~ה~~~~
~~~~יציאת מצריים האישית שלי להיום~~~~~~~~~~

שלוש תמונות מחיי הקודמים בגלגול הזה:

אני בת 24
האחיינית של החבר שלי דאז (שהפך לבעלי הראשון, שהפך לגרוש שלי)
שואלת אותי: " היית מקובלת כשהיית קטנה?"
ואני משתנקת. הבטן שלי מתכווצת.
וואללה… התקילה אותי הילדונת!
אני עונה "כן" מהוסס.
רק אח"כ אני מבינה שהיא לא שאלה כדי לבחון אותי, אלא כדי להתעודד !!
ואולי כדי לקבל פרספקטיבה חיובית ואוהדת על המצב החברתי שלה עצמה,
וכדי לדעת שהיא בסדר כמו שהיא, גם אם היא לא מלכת הכיתה.
ועדיין- למרות שבדיעבד הבנתי מה היא צריכה ממני-
לא היה לי האומץ להגיד לה שלא הייתי ילדה מקובלת.
שלמעשה עשו עלי חרם, שצחקו עלי,
ושלא הייתי מה'מגניבות', לא כילדה וגם לא כנערה.
פחדתי שהיא תאהב אותי פחות אם היא תדע, הילדה היפה הזאת.
(שאוהבת אותי אהבת נפש עד היום, אגב (ואני אותה))
פחדתי לספר לה, כי פחדתי שאם היא תדע את האמת על מי שהייתי, היא תידחה אותי.
אז דחיתי את ה"דחויה" שבי – בעצמי.
~

אני בת 31
החלטנו להתגרש. הוא הולך להודיע להורים שלו. אני בטוחה שתגובתם תהיה 'ברוך שפטרנו', ושכך תגיב גם אחותו.
במקום זה- אני מקבלת טלפון מאבא שלו, שאומר לי שאני כמו בת עבורם ושזה לא ישתנה לעולם.
אח"כ אחותו מתקשרת ואומרת "את כמו אחות עבורי, אני מחוברת אליך".
ההלם שלי היה מוחלט. בהתחלה, למרות ההצהרות הנרגשות, עדיין הטלתי ספק!!
אני בקשר עם המשפחה היקרה הזאת עד עצם היום הזה, והיום אני כבר מאמינה שהם אוהבים אותי בלי מניעים נסתרים,
אבל אז- לא הרגשתי את אהבתם. היא פשוט "החליקה" ממני , מבלי שידעתי על קיומה. פחדתי שבכל מקרה ידחו אותי ,
אז באופן לא מודע- הכחשתי את היותי אהובה, וכך- הקדמתי דחייה למכה.
~

אני בת 32
על החוף בסיני.
מתארגנת ב'חוּשה' שלי לעת ערב. שומעת מרחוק כמה חבר'ה יושבים ומנגנים. אני לא מכירה אותן~ם.
פתאום החבורה כולה מתחילה לצחוק צחוק גדול ומשוחרר, ואני בטוחה שהם צוחקות~ים עלי.
לוגית – אני מבינה שזה לא ייתכן, הרי לא נפגשנו! אבל כל הגוף שלי מתכווץ מעלבון.
כמובן שלא העזתי לגשת ולשבת לידן~ם באותו ערב, למרות שהיה נשמע שכיף להם.
רציתי מאוד להיות חלק מהביחד, אבל בחרתי להימנע ולהסתגר.

~~~
 תחושה של דחייה נעוצה אי שם בחוויות הילדוּת – התינוקוּת – (ואפילו)העובּרוּת שלנו. 
כשאנחנו סוחבות~ים איתנו תחושה שאנחנו לא רצויים/דחויים- 
 אנחנו חווים את העולם דרך הפילטר הזה,
והתודעה שלנו תמיד תמצא "הוכחות" במציאות לכך שאנו אכן צודקים.
כשאנחנו חווים את העולם דרך הפילטר של הדחוי~ה,
נפרש בצורה שגויה יחסים עם חברות~ים, קולגות,  לקוחות, מעסיקות~ים, עובדות~ים ,
וכמובן יחסים עם הקרובים אלינו ביותר: הורים, אחים, ילדים, בני~בנות זוג וכו.

התמונות שלמעלה מדגימות צורות שונות של "התמודדות" עם תחושה של דחייה :
1. הסתרה והכחשה שלה
2. אילוץ של תחושת דחייה, כלומר: חוסר יכולת לחוש אהובים ורצויים, גם כשזו האמת.
3. הימנעות והסתגרות.

צורות ההתמודדות הללו נועדו במקור להגן עלינו מפגיעה נוספת, אבל למעשה אין בהן הגנה אמיתית.
הן רק מבצרות אותנו בתוך ,תחושת ה"דחוי~ה" יותר ויותר.
הן יוצרות בסופו של דבר מצב של דחייה עצמית, גם כשאין דחייה מבחוץ.

~~~
היום אחרי הרבה עבודה רגשית מנטלית פיסית ואנרגטית (שאפרט עליה בפוסטים הבאים אינשאללה), אני כבר במקום אחר.
אני יודעת איך לחוש אהובה ורצויה, ואני אכן חשה אהובה ורצויה רוב הזמן.

הפרשנות: "לא אוהבים/לא רוצים אותי" היא כבר לא ברירת המחדל שלי,
וגם אם עוברות במוחי מחשבות כאלה מידי פעם- (והן עדיין עוברות בי מידי פעם! ואולי תמיד יעברו) -
אני יודעת להטיל בהן ספק, וכבר לא מאמינה להן באופן אוטומטי.

אני גם בהחלט כבר לא נמנעת ולא מסתגרת, אלא מעזה ולוקחת סיכונים- במערכות יחסים, בעסק, אפילו בכתיבה ;-)
עדיין לא כמו שהייתי רוצה, אבל הרבה יותר מפעם, וכל יום קצת יותר.

רק דבר אחד מרכזי נשאר לי לעשות: להפסיק להסתיר את הדחויה.
לספר את סיפורה (סיפור שמשותף לכל כך הרבה א~נשים) , לאוורר את הבושה סביבה
ולהוציא אותה לאור.
אז הנה עשיתי צעד ראשון בכיוון כרגע,
וזו מבחינתי 'יציאת מצריים' האישית שלי לפסח הזה.

חג חירות ופריחה שמח יקרות~ים!!

מזכירה בזאת, למי ששכח~ה:
אנחנו הרבה יותר אהובות~ים ורצויות~ים ממה שנדמה לנו.
אנחנו הרבה (הרבה הרבה הרבהההה) יותר מופלאות~ים ממה שאנחנו תופסים את עצמנו.
יש בנו הרבהההה יותר יופי, כשרון ועוצמה ממה שאנו מעיזים~ות לראות.

מאחלת לכולנו לדעת, לראות, לחוות ולחוש זאת, כל יום עוד יותר.

א-מ-ן

פורסם ב כללי | 3 תגובות »