בריאה בתנועה

האם המייטיבה, הילד~ה הפנימי~ת, והתנהלות עסקית

נכתב על ידי galmoonz ב 19 באוגוסט 2019 – 0:24 -

כל מי שאי פעם היו בהרצאות שלי או קיבלו ממני טיפול פרטני בשנים האחרונות
שמעו את המושג "אם מייטיבה".
זו דמות פנימית,
שאם זכינו – קיימת בנו באופן טבעי (כשיקוף של אימנו הביולוגית המייטיבה),
ואם לא זכינו- עלינו ליצור אותה בתוכנו, למען ייטיבו חיינו.

מה זה אומר להיות "אמא מייטיבה"
עבור הילד~ה הפנימי~ת שלי?

הנה דוגמא:

לפני שלושה שבועות קיימתי את צל על הירח במועדון היוניקורן בפרדס חנה והגיעו 40 איש ואשה.
ההרצאה הכי גדולה שלי עד כה.

ההרצאה התקיימה במוצ"ש.
ביום שני שלפני, כלומר שישה ימים לפני היום הקובע, יצרו איתי קשר מהיוניקורן
ואמרו שנמכרו עד כה רק שבעה כרטיסים.
בום.
הלם.
איך לומר בעדינות… ציפיתי ליותר.

אחרי ההודעה הדרמטית שלי קבל עם ועולם שההרצאה יוצאת מהסלון הביתי ועוברת לאולמות,
אחרי כל כך הרבה תגובות מדהימות,
אחרי כל כך הרבה כתיבת תוכן מעולה,
אחרי שהקשבתי לסימנים עדינים מהיקום (ולעצמי) והעזתי לקפוץ למדרגה הבאה,
רק שבעה כרטיסים?
ולא שאני מזלזלת חלילה!
ללא ספק כל אדם הוא עולם,
והגודל לא קובע וזה,
אבל בואו. היוניקורן מקום גדול!!

דמיינתי לרגע איך זה יהיה:
שבעה א~נשים יגיעו,
(אולי בעצם רק חמישה, כי תמיד יש בלת"מים)
אני אעמוד שם מולם, נבוכה, בחלל הריק,
אדבר ויהיה הד (כן. מרוב שיהיה ריק. תזרמו איתי רגע)
בקיצור תהיה פ א ד י ח ה.
תהיה בושה גדולה.
בעודי חושבת את כל זה עלתה בי תחושה ברורה של עלבון. עלבון הילדה הדחויה.

התלבטתי
לבטל? להעביר את ההרצאה הביתה?
לבלוע את העלבון וללכת על זה בכל זאת??
התייעצתי פה, התייעצתי שם,
לא ידעתי מה לעשות.

ואז נזכרתי בילדה הפנימית שלי.
הרי כל המסע הזה של ההרצאות הוא קודם כל בשבילה, ובשמה,
והרי הבטחתי לה, שתמיד אתייעץ איתה,
גם בהחלטות עסקיות.
בטח ובטח כשמדובר בהרצאה הזאת!!

אמרתי לה: "לא נורא, ניסינו. "
וגם: "אל תקחי את זה קשה, זה קורה לכולם"
וגם "לא צריך אולמות. הכי טוב בבית!"
וגם: אולי זה לא טיימינג טוב"
וגם: "אולי זה עוד לא בשל לאולמות"

לתדהמתי היא לא היתה מוכנה לשמוע.
"אל תוותרי. אל תוותרי עלי!" כך היא אמרה

בהתנהלות מול הגשמת רצונות/מטרות/יעדים בחיים,
רובנו מתנהלים על הסקאלה בין שתי אסטרטגיות עיקריות: 
הימנעות (ברקס) (כדי להגן על עצמינו מאכזבה)
ותעוזה (גז) .

ויש גם את האסטרטגיה המשולבת: 
תעוזה + חרטה. (גז + ברקס)

הילדה הפנימית שלי בחרה הפעם, להפתעתי המוחלטת, בתעוזה נחושה!!

אבל מה אם יבואו 2.5 א~נשים? שאלתי אותה.
לא תיעלבי? לא תתבאסי? לא תימנעי אחכ?

"אני לא רוצה לוותר מראש,
אני רוצה שתאמיני בי!
רק חשוב לי לדעת שגם אם לא נצליח,
ולא יגיעו הרבה אנשים- את תאהבי אותי בכל מקרה, ולא תנטשי אותי לכאוב את זה לבד"
כך היא אמרה,
ואני התרגשתי מאוד.

"האם המייטיבה" לא בהכרח דוחפת להישגים ולתוצאות בכל מחיר
האם המייטיבה לא בהכרח מנסה להגן על הילד~ה שלה מאכזבה,
האם המייטיבה- מ ק ש י ב ה,
ומבררת מה הצורך האמיתי של הילד~ה.

וכך היה!
הלכנו על זה, הילדה ואני,
בידיעה שאנחנו יחד, בטוב וברע, ב"כשלון" וב"הצלחה".

לבסוף כאמור היה אולם מלא.
לפני שהתחלתי את ההרצאה, הייתי צריכה ללכת לרגע החוצה לשדות,
לנשום ולבכות קצת (בכיף!!) לפרוק את ההתרגשות,
כדי שאוכל להכיל את גודל המאורע.

מה אני רוצה להגיד בזה?
אפשר לשווק עסק בלי להתייחס לילד~ה הפנימי~ת שבנו.
האמינו לי, עשיתי זאת שנים,
והיו לי גם הצלחות,
אבל בכוח
בשתלטנות
בדחיפה שלפעמים היתה אלימה,
והילדה, מצידה, הגיבה לשתלטנות שלי כמו ילדה.
במרדנות סמויה,
בהימנעות גלויה
וגם אם נכנעה ו"שיתפה פעולה" – לא עשתה זאת בשמחה.

כשמשווקים מתוך הקשבה אמיתית לצרכי הילדה הפנימית-
זו תחושה אחרת לחלוטין
תחושה של יחד בטוב וברע
נראה לי שקוראים לזה
אהבה.

 

פורסם ב אהבה וקבלה עצמית, הילדה הפנימית | תגובה אחת »