בריאה בתנועה

מה הסימפטום הפיסי הזה מנסה להגיד לי?

נכתב על ידי galmoonz ב 10 באוקטובר 2012 – 11:08 -

חברה סיפרה לי לא מזמן על מערכת יחסים שהייתה לה עם בחור שאהבה מאוד,  אך הוא לא אהב אותה באותה צורה. אחרי כל פעם שקיימו יחסים – הייתה מתפתחת אצלה דלקת בשלפוחית השתן.

כמובן שמיד נזכרתי בבחור ההוא…
you know…
זה ששבר את ליבי לרסיסים לפני כמה שנים. (גם לך יש אחד כזה בזכרון? )
אהבתי אותו מאוד, אך הוא לא רצה להתחייב. נפגעתי שוב ושוב, ועדיין נאחזתי בקשר.
זכורה לי דלקת חריפה בשלפוחית השתן, שחטפתי יום אחרי פגישה כואבת במיוחד (שאגב, לא היה בה מגע מיני!).
תוך כמה שעות הגעתי למצב של כמעט אשפוז. הרופא לא הבין איך דלקת מחריפה כל כך מהר.

תוך כדי השיחה נזכרה חברתי שלפי הרפואה הסינית, יש קשר הדוק בין שלפוחית השתן לבין .. הלב!

אחרי השיחה הזאת נזכרתי בעוד כמה סיפורים:

קרוב משפחה שלי סבל במשך 20 שנה מאלרגיה קשה שנגרמת מחשיפה לנבגי-פרחים, כל אביב היה סיוט עבורו!!
כשהתגרש מאשתו- (לה היה נשוי במהלך 20 השנים האלה בדיוק) – האלרגיה נפסקה בבת אחת,
ולא חזרה בכל 20 השנים הנוספות שחלפו מאז.

בת משפחה אחרת עבדה בהיי טק וסבלה ממחלה ידועה הנגרמת מישיבה ממושכת מול מחשב. היא נאלצה לעזוב את עבודתה.
היום, כמה שנים אחרי, היא מרצה באוניברסיטה ועובדת שעות רבות מול מחשב, אך המחלה לא שבה..

מטופלת שלי סבלה ממחסור במלטונין (חומר המופרש בגוף באופן טבעי כשנחשפים לאור השמש) ונטלה אותו כתוסף בכדורים
במהלך שני חורפים. בשנה השלישית ואילך היא הפסיקה, ולא הרגישה כל מחסור במלטונין מאז.
פרט מעניין: בשנתיים של המחסור במלטונין היא גרה ברמת גן ולא הייתה מרוצה מכך. בשנה השלישית היא עברה לתל אביב.

כמובן יש עוד אינספור דוגמאות וסיפורים..
המשותף לכולם הוא שלכאורה מדובר בתופעות פיסיות , שיש להן הסבר מדעי/רפואי ברור לחלוטין:
דלקת, אלרגיה, מחלה עצבית, מחסור בהורמון,
אך בדיעבד, בכולם התברר בסופו של דבר שהיה לתופעות האלה גם בסיס "נפשי".

בתודעה הקולקטיבית שלנו (לפחות בעולם המערבי) אנו מבחינים בין תופעות "פסיכוסומאטיות"- בעלות ביטוי פיסי אך מקורן נפשי, לבין תופעות "סומאטיות" – פיסיות נטו, שמקורן פיסי. כלומר כביכול יש מחלות וכאבים של הגוף עצמו , וכאלה של ה"גוף-נפש".

אך לאור הסיפורים שהבאתי כאן, נשאלת השאלה…
אולי בעצם גם הסיבות וההסברים שהרפואה המערבית מצאה לתופעות ה"פיסיות נטו" הם לא הגורם עצמו במובן העמוק?

אולי, בעצם, מה שהרפואה מצאה לו הסבר במונחים של סיבה ותוצאה, ושיש לו סימפטום פיסי מדיד-  נחשב לאמיתי, פיסי, ממשי ,
בעוד שמה שהרפואה לא מצאה לו הסבר, או שאין לו סימפטום פיסי מדיד- מוגדר כנפשי, פסיכוסומאטי, דמיוני, היפוכונדרי(?)  וכו'..

איפה עובר הגבול בין הגופני , לגופני-נפשי?
האם יש תופעה פיסית שאין לה הסבר נפשי?
האם יש משהו נפשי שלא יתבטא באופן פיסי-גופני?

ניקח דוגמה פשוטה:
נניח שהתקבלתי לעבודה חדשה שייחלתי ופיללתי לה, אך יחד עם השמחה על כך שחלומי עומד להתגשם- קיים בי חשש גדול שלא אצליח בעבודה הזאת ושבעצם התפקיד הזה "גדול עלי".
ביום הראשון שבו אני אמורה להתחיל- אני קמה עם חום ממש גבוה והרופא מאבחן: שפעת חיידקית שתימשך  14-10 ימים.
אני מתבאסת קשות וכועסת על המחלה ש"הפילה אותי" , ואולי גם כועסת על הגוף שלי שבגד בי ככה וחלה בשפעת דווקא עכשיו כשאני הכי זקוקה לו!

האם החיידק הוא זה שגרם למחלה?
אולי בעצם הגוף שלי (שכביכול בגד בי) למעשה התגייס לעזרתי, "פתח את שעריו " לחיידקים,
ויצר באמצעות השפעת את העיכוב שייחלתי לו באופן לא מודע, כשפחדתי להיכנס לתפקידי החדש .

למעשה הגוף והנפש שלנו מאוחדים לחלוטין.
הגוף הוא הביטוי הפיזי של הנפש.
ולכן , לכל מחלה/סימפטום פיזי מוסברים, בעלי שם מדויק, נחקרו היטב וידועים לרפואה ככל שיהיו-
יש בנוסף ל"גורם הפיזי" גם מימד/רקע "נפשי".

הגוף תמיד יגיב לכאב נפשי שלנו, למצב הרגשי שלנו, למשהו במציאות שלנו שאנחנו לא חיים איתו בשלום.
הגוף תמיד מספר לנו סיפור על מצבנו הנפשי/הרגשי/המנטאלי. תמיד!
אם רק נתייחס לכאבים הפיסיים שלנו ולמחלות שלנו כאל מסרים מהגוף- נוכל להעלות את רמת המודעות העצמית שלנו,
ונבין את עצמנו , את חיינו, את רגשותינו, ואת רצונותינו האמיתיים טוב יותר.

אם לחזור לסיפור הראשון:
בדיעבד זה נראה שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאם יש לך דלקת אחרי כל פגישה עם בחור מסוים- משהו שם בקשר לא נכון עבורך..
אבל לרוב כשזה מגיע לגוף שלנו, אנחנו מעדיפים לא לראות (אולי זה כואב מידי?), מעדיפים להסביר לעצמינו שיש לכאב הפיזי/למחלה/לסימפטום  גורם שאינו קשור בנו או בחיינו כלל וכלל…

אז למה בכל זאת כדאי לקבל את המסרים האלה מהגוף?
כי זה מקצר סבל מיותר!!

למשל: אם אקשיב לגוף- אולי אמצא את הכוח לצאת מהר יותר ממערכות יחסים שמאמללות אותי..

אם יש משהו שלא עובד בחיים שלנו, הגוף תמיד יצביע על כך.
לא רק בתחום היחסים כמובן!

זה יכול להיות עבודה/ מקום מגורים/ אורח חיים/ חוסר מימוש עצמי/ הדחקה רגשית ..

הגוף מדבר בסמלים (זוכרים: לב "שבור"– >> דלקת בשלפוחית..) ,
השפה שלו לא תמיד מובנת לנו,
אבל אם נתמיד בהקשבה לגוף, ונפנה תשומת לב גם אל המסר ה"מוצפן" עבורנו-
הרי שעם הזמן, נבין את השפה הסמלית הזאת יותר ויותר,
ונצליח לנווט את חיינו מתוך מודעות רבה יותר

כמובן – אפשר לטפל בסימפטום, לקחת אנטיביוטיקה / אקמול, או כל תרופה אחרת שהרופא רשם.
זה בסדר….
אך במקביל..
תשאלו את עצמכם:
מה הגוף בעצם מנסה לרמוז לי?
למה אני חולה/ לא מרגיש טוב?
למה אני כל כך עייף?
מה במציאות לא עובד לי?
איזה רצון או צורך בתוכי לא מקבל ביטוי?

מבטיחה לכם שלל תשובות מעניינות, וברוב המקרים- גם הקלה סימפטומטית כמעט מיידית.

 

אם את~ה במאבק עם גופך, אולי כדאי לעשות איתו שלום.
להורדת המדריך לשלום עם הגוף הקיש~י כאן

תגיות: גוף נפש, מסרים מהגוף, תודעה קולקטיבית
פורסם ב בריאות | 10 תגובות »