בריאה בתנועה

רגעים של יאוש במסע ההתפתחות

נכתב על ידי galmoonz ב 27 בינואר 2013 – 3:12 -

לפעמים, רגע אחרי שסיימתי לנקות את הבית באופן ממש יסודי… כשכולו , מבהיק, זח , צח וטהור… חולפת בי המחשבה:
'זהו! עכשיו הוא כבר יישאר ככה לתמיד! מעכשיו , לא אצטרך לנקות עוד ל ע ו ל ם!!!'

לרובנו יש פנטזיה כזאת גם בנוגע למסע הריפוי/ ההתפתחות שלנו. ברגעים מופלאים של פריצת דרך, תובנה עמוקה או ריפוי משמעותי, בהם אנו מריחים לפתע אויר פסגות ומרגישים שהתחלנו חיים חדשים! – אנחנו אומרים "שרק ימשיך ככה" ובסתר ליבנו מקווים שאכן ימשיך ככה בלי שום התערבות מצידנו…
כמו כן אנו מפנטזים שיום אחד, אחרי שננקה את כ-ל האמונות, כ-ל הרגשות, נגיע לעומק הכי עמוק ולשורש הכי עתיק- אנו נמגר את הבעיות מחיינו באופן סופי ,
ונחיה באושר עד עצם היום הזה . אנו כמהים לפתרון קסם, הוקוס פוקוס , שיפריד בינינו לבין דפוסינו (ההרסניים) לנצח נצחים, לתמיד!

בפועל מה שקורה הוא שאנחנו חווים תקופות של הקלה ושיפור , אך אחרי זמן מה חלה התרופפות ואנו מרגישים שכביכול "הדפוס חזר".
כשהתופעה חוזרת שוב, ושוב ושוב- אנחנו עלולים להיכנס לייאוש.

רוצים דוגמא?
בטוח ???
טוב נו, אם חייבים…
אז..
למשל…  נניח שאני סובלת מדחיינות
(אני? מה פתאום!!! מישהי אלמונית לחלוטין!) , והלכתי לסדרת טיפולים בנושא דחיינות, ולקורס דחיינות, ולמדתי כלים מדהימים להתמודדות עם דחיינות,
שאותם אף יישמתי בהצלחה מרובה, ואף הרגשתי שהמצב השתפר פלאים ואני כבר הרבה יותר יעילה והרבה פחות דוחה! (משימות )
האם מתאים לי שכך יהיה תמיד? מתאים!
האם אני מרגישה שמיגרתי את התופעה? כמובן!
האם לתחושתי יצאתי לחיים חדשים? ברור!
מעכשיו אקום מידי בוקר ופשוט אתקתק את עבודת יומי , סידוריי, מימוש חלומותיי , יום ביומו, בזרימה, בששון ובשמחה,
אפלס את דרכי בקלות וברכות כמו סכין מריחה שעוברת דרך גוש חמאה רכה… כך יזרום לו כל יום בחיי בהנאה וביעילות גדולה.
בחודש חודשיים הראשונים זה אכן כך, כי אני מיישמת את הכלים שלמדתי ומקפידה להתנהל על פיהם.
אבל כמעט בלי לשים לב, לאט לאט, אני (כלומר לא אני. אלא מישהי אלמונית לחלוטין) מתחילה קצת לעגל פינות.. ליישם פחות… לשחרר מושכות,
והנה יום בהיר אחד אני מתעוררת ומגלה ששוב הפכתי ל"טיפוס דוחה"  (משימות!! ) , והדרך מכאן אל היאוש קצרה.
'עוד פעם?' אני חושבת לעצמי… ' הרי כבר טיפלתי, למדתי, אירגנתי, שיננתי… איך נפלתי שוב?! איך????'

מאין מגיע הרצון הזה בהוקוס פוקוס בלתי הפיך?

ניזכר לרגע בממלכת פנטזיית ה happily ever after  האולטימטיבית, הלא היא הוליווד.
בסרטים הרומנטיים מתואר לפרטי פרטיו סיפור האהבה המתפתח… עד לסופו הטוב: החתונה. שם נגמר התיאור, ומשם- "שרק ימשיך ככה" נכון?
אך כל מי שנשוי , או היה נשוי פעם, יודע שכדי שהזוגיות תמשיך להיות מאושרת וטובה צריך להמשיך להשקיע תשומת לב, משאבים רגשיים, זמן.
כדי לנווט את הספינה, צריך ממש לנווט את הספינה. כל הזמן!! זה לא נגמר אף פעם. זו עבודה לכל החיים.

אז מה ? אין אפשרות להשתנות באמת? השינוי מחזיק מעמד רק כל עוד אני מנווטת את הספינה? ומה זה בכלל אומר לנווט את הספינה??
(ובכלל.. כמה מטאפורות בפוסט אחד??)

ובכן … שינוי מורכב מכמה מרכיבים:
1. שינוי ברמת התודעה (שליפת אמונות הרסניות והחלפתן באמונות מיטיבות, ריפוי של טראומה רגשית ועוד)
2. שינוי ברמת ההרגלים (כילים פרקטיים יומיומיים)

את השינוי ברמת התודעה אפשר לדמות לשיפוץ יסודי של הבית, או אפילו מעבר לבית חדש
ואילו השינוי ברמת ההרגלים מקביל לניקוי הבית, ולתחזוקה השוטפת שלו

כשזה מגיע לבית שלנו, ברור לנו שגם אם שיפצנו את ביתנו באופן מאסיבי, או עברנו לבית חדש- עדיין נצטרך לדאוג להמשיך ולדאוג לאחזקה השוטפת שלו.
ברור לנו שאם לא נדאג לתחזוקה השוטפת של הבית החדש (כל יום לנקות קצת, לטפח קצת) .. אמנם נרוויח את המנוחה של לא לעשות כלום במשך תקופה מסויימת,
אבל כשהבית יגיע למצב מטונף (והוא יגיע לשם ללא ספק)- נצטרך כל פעם לעבוד קשה הרבה יותר כדי להחזיר אותו שוב למצב נקי.
כשזה מגיע לשינוי התודעה- האם זה ברור לנו שאחרי ה"שינוי הגדול" דרוש גם טיפוח יומיומי של השינוי הזה? המממ… שאלה קשה
אולי יותר קל לנו להיכנס לייאוש מאשר לקחת אחריות על היומיום שלנו?

אם נחזור לרגע לדוגמת הדחיינות:
אחרי שנשלפו האמונות ההרסניות (למשל: דחיינות=חופש, אם לא אדחה משימות לעולם לא אמצא זמן לנוח, דחיינות= שליטה על חיי, דחיינות היא אני/ היא חלק ממני,
אין לי שליטה על זה וכו' וכו')  והוחלפו באמונות מייטיבות ( אפשרי עבורי לבצע משימות בזמן, אני יודעת איך זה מרגיש לשלוט על חיי מבלי לדחות,
אפשרי שיהיה לי חופש מבלי לדחות, אפשרי עבורי לנוח, אפשרי עבורי לשחרר דחיינות מחיי, אפשרי שאעמוד בזמנים וארגיש חופשיה, וכו)  -

חשוב לדאוג גם לתחזוקה השוטפת, למשל:
בכל פעם שבא לי לדחות משימה-
1.לבדוק איזה רגש יש שם? (פחד/כעס/עצב וכו)
2.מה קורה בגוף? (מתח, בחילה, כאב, רעב)
3. איזו מחשבה מנהלת אותי? (אני לא יודעת איך עושים את זה. למה בכלל הסכמתי לעשות את זה? זה היה רעיון רע. אין לי כוח. וכו)
ואז-
4. לנשום אל הרגש והתחושות בגוף,
5. להחליף את המחשבה ההרסנית במחשבה מיטיבה, או, לפחות
6.להטיל ספק במחשבה ההרסנית.
7. לאמץ הרגל מעשי מיטיב שקשור בדפוס, למשל: ניהול זמן, רישום ותיעדוף של משימות וכו וכו וכו..

נשמע מסובך? ככל שמתמידים בתרגול זה הופך פשוט יותר, באחריות.

אז אם הדפוס שלי חוזר שוב ושוב, האם היאוש שלי מוצדק ועלי לוותר, או שיש דרך להשתנות באמת? 
בחמש מילים ושלושה סימני קריאה: ברור שיש דרך להשתנות באמת!!!
רק חשוב להבין שהכלים החדשים שלמדנו, לטיפול ברגשות , להתבוננות במחשבות  ובחירה אקטיבית שלהן,
וכמובן הכלים הפרקטיים הספציפיים שקשורים בדפוס הספציפי (עבודת הטיפוח היומיומית, שלפעמים היא חסרת ברק)-
הם לא פחות 'העצמי החדש' מאשר קפיצות תודעה או פריצות דרך מעשיות (ההוקוס פוקוס הנוצץ שמתאפיין בהיי ובתחושת הקלה והישג מיידיים אחרי פריצת דרך תודעתית משמעותית).

  המעבר בין האדם הישן (לפני תחילת מסע הריפוי האישי) לאדם החדש (שמתהווה תוך כדי התהליך) הוא לא "קסם" ,
אלא אוסף של הרגלים שחשוב לטפח על בסיס יומי . האמונות שנשלפו לא יחזרו לעולם, אבל אין מנוס מלהמשיך לקחת אחריות על ההתנהלות השוטפת, ולבחור בה באופן אקטיבי בכל יום מחדש!! אין שינוי אחר…

לסיכום:
עצם הציפיה לרגע אחד שאחריו הכל יהיה אחרת באופן טבעי (מבלי שנמשיך לתחזק את השינוי) היא זו שיוצרת את היאוש כשהדפוס כביכול "חוזר לפתע" .
הדרך להימנע מלהגיע ליאוש היא תחזוקה שוטפת, כלומר התמדה בהרגלים החדשים.

אבל מה לעשות אם לא התמדתי, הדפוסים חזרו ואני כבר בייאוש??
על כך חברות וחברים… אכתוב לכם בפעם הבאה (בעוד שבוע בדיוק! מבטיחה לא לדחות )

**** הנה עבר שבוע!! להמשך הפוסט הקישו כאן : מה עושים עם היאוש אם הוא כבר כאן?

כרגיל אשמח שתגיבו כאן למטה, תשאלו שאלות , תעירו ותאירו הארות

 באהבה גדולה

גל 

 

תגיות: התפתחות, יאוש, קבלה, שינוי, שלבים בדרך לשינוי, תהליך, תהליך שינוי
פורסם ב כללי, תהליכי מודעות ושינוי | 5 תגובות »