בריאה בתנועה

איך יוצאים מהיאוש?

נכתב על ידי galmoonz ב 3 בפברואר 2013 – 5:27 -

בפוסט הקודם הסברתי מדוע מופיעים רגעי יאוש בתהליכים של של התפתחות וריפוי.
כאמור, תחזוקה שוטפת רציפה ומודעות תמידית, בדרך כלל מונעות את היאוש… אבל ביננו… "מודעות תמידית" זו מילה גדולה…

אז מה לעשות אם (שוב) לא התמדתי בכלים שלמדתי, והדפוס (שוב) חזר ?
כלומר מה לעשות אם וכאשר אני כבר שרוי/ה עמוק בתוך הייאוש?

ובכן, בשורה התחתונה: נקלעת ליאוש?  אל יאוש!  :-)

וברצינות…
מהו יאוש עבורך?
בעיני יאוש הוא מצב בו אנו מטילים ספק במה שחשבנו שאמיתי , מסיקים מסקנות ספקניות גורפות  , ונכנסים למצב של חוסר פעולה

ובשפת בני אדם:  היאוש מתאפיין בשרשרת מחשבות כמו:
"עוד פעם נפלתי…. >> כבר הרבה פעמים נפלתי.. >> אין לי שליטה על חיי  >> הכל אבוד>> עדיף להפסיק לנסות ואין מה לעשות

שרשרת המחשבות הזאת מעוררת רגשות כמו :
אשמה, בושה, עצב, כאב, כעס, פחד, דאגה…

כידוע, מחשבות בשילוב רגשות, יוצרים לנו מציאות:
במקרה הזה המציאות היא:
עצירה, חוסר פעולה, תקיעות…

ולכל המנגנון המפואר הזה אנחנו קוראים "יאוש" או "אבדן תקווה" .

כאמור… היאוש , כפרה עליו (נעשה לו 'האנשה' לרגע ברשותכם/ן) , מגיע כשאנו מופתעים מכך שדפוס מסויים שטיפלנו בו, חזר שוב.
היאוש מדבר בשפה חלקלקה, ומומחה גדול בלנגן על פחדינו העמוקים ביותר.

עצם ההפתעה מהמפגש המחודש עם הדפוס היא שמעניקה ליאוש את כוחו הגדול עלינו…

כי בפוגשנו שוב את הדפוס, במקום להגיד: "וואלה , אוקיי, שוב שלום לך דפוס יקר, לונג טיים… היה צפוי להיפגש שוב, בוא נראה… מה עבד בפעם הקודמת? "
ומיד לחזור ולהשתמש בכלים שעזרו לנו להתמודד עם הדפוס בעבר, אנחנו מתבלבלים מעצם המפגש המחודש עם הדפוס ומבקרים את עצמנו על המפגש המחודש
( "אני לא מאמינ/ה!!! שוב? שוב נפלתי באותו דפוס? איך? איך זה קרה???")
המחשבות האלה מיד מעוררות את היאוש מרבצו והופכות אותנו לטרף קל… וכך, במקום פשוט לחזור לעצמינו, אנחנו מטים אוזן לייאוש ו… מתייאשים!
במקום פשוט לחזור ולהשתמש בכלים האפקטיביים הידועים לנו,  ברגע שזיהינו שנטשנו אותם, אנו נוטים להלקות את עצמינו על הזמן האבוד.
ובכן, יאוש הוא החבר הטוב ביותר של ההלקאה העצמית, ולכן לא פלא שהוא מיד מופיע בסמיכות אליה.

אז איך מתמודדים עם היאוש?

1.
כמו עם כל 'דמות' אחרת שחיה בתוכנו (ויש לא מעט 'דמויות' כאלה) -
קודם כל- נותנים ליאוש לדבר , מקשיבים לו רוב קשב וכותבים את מה שיש לו להגיד.
אנא הבינו: כל מה שהוא (היאוש) מבקש מאיתנו זה קצת תשומת לב. ברגע שניתן לו להתבטא בכתב, המחשבות שהוא מייצג לא יצטרכו להתגנב למוחנו, ולכן יהפכו לפחות ערמומיות ופחות מזוהות בעינינו עם האמת המוחלטת .
אפשר ממש לפנות אל הייאוש ולכתוב על דף ריק כך: "יאושי היקר שלום… זהו, הריני מקשיב/ה לך ברגע זה, מה יש לך להגיד לי? "
את התשובה- המחשבות המייאשות- יש לכתוב על הדף. כשרואים אותן מול העיניים, יותר קל להבחין ברגשות שמתעוררים בעקבותיהן.

1.5  .
השמיעו מוסיקה נוגה  ו… רקדו את היאוש. תנו לגוף לבטא את היאוש במלואו. תנו לעצמכם להפוך לרגע לפסל האדם המיואש, ולאחר מכן- תנו לפסל הזה לרקוד.

2.
תוך כדי הכתיבה/התנועה או אחריהן, הפנו תשומת לבכם לתחושות בגוף או לרגשות שהמחשבות המיואשות עוררו בכם: אשמה, בושה, עצב, כאב, כעס, פחד, דאגה….
הרגשות האלה הם רק רגשות… וכמו כל רגש- כשאנו מסכימים להרגיש אותם, להכיל אותם, ולנשום אותם… הם פשוט מתפוגגים.
חשוב להבין: הרגשות האלה, חזקים ובלתי נעימים ככל שיהיו, הם לא מוצדקים יותר או פחות מכל רגש אחר בכל סיטואציה אחרת. עצם העובדה שהם התעוררו בעקבות ביקורו של  היאוש- לא הופכים אותם לצודקים או משקפים את המציאות!… מדובר ברגשות, ככל הרגשות.. גלים בים התודעה. חשוב להרגיש אותם ולנשום אותם, כי אם מנסים להתכחש להם- הם רק מתגברים או מתקבעים בגוף. (עוד על ריפוי רגשות באמצעות נשימה אפשר לקרוא כאן )

3.
אחרי שכתבנו את המחשבות המייאשות או המיואשות  ביטאנו את היאוש בתנועה, נשמנו את הרגשות שהתעוררו, וחשנו הקלה מסויימת, הגיע הזמן לפעול!!

פעולה מומלצת ראשונה:
התחייבו פעולה קטנה יומיומית כלשהי . למשהו. אחד.  קטן. אפילו ממש קטנטן! שלא קשור קשר ישיר לדפוס שהתעורר וגרם ליאוש.
למשל: לסחוט ולשתות כוס מיץ תפוזים טרי כל בוקר.
למשל: להקשיב כל יום באוטו לשיר (השמח!) האהוב עליך ביותר בעולם כולו.
למשל: כל יום לפני השינה להיזכר בדבר טוב אחד שקרה לי בחיים (בטוח יש משהו אחד כזה)

ההתחייבות הזאת חשובה כי כשהיאוש מתעורר הספק חוגג, וצובע הכל בצבעים של ספק, גם את עצם יכולתנו להתמיד במשהו, ומכאן- הדרך לאיבוד האמון בעצמינו קצרה. לכן … זיהיתם שאתם בייאוש?  קיבעו לעצמכם התחייבות קטנה. ממש קטנה. פשוטה מאוד עבורכם ליישום- והתמידו בה לא משנה מה, (לפחות עד שהיאוש יתפוגג, או במשך שבועיים- מה שיבוא קודם )

ההתחייבות הקטנטנה הזאת כמו תהפוך את הגלגל לטובתכם.
ממש כמו בסרטי פעולה  , כשנראה שהכל אבוד – פתאום מגיעה עזרה והכל משתנה לטובה… ככה ההתחייבות הקטנה לדבר אחד, סמלי, קטן וחסר משמעות (לכאורה) ככל שיהיה- תתן לתת המודע שלכם תחושה שהמושכות חזרו לידיים שלכם. התחושה הזאת היא ההיפך מיאוש ולכן -הוא ייתפוגג ויעלם לו כמעט בבת אחת

להתיאש, בסיכול אותיות =  להית' (להתראות) אש.. יענו פרידה מהאש..

ולכן הפעולה המומלצת השניה היא:
להבעיר מחדש את האששש!!!!
מצאו דבר אחד קטן (קטנטן) וחד פעמי, שמעורר בהם התלהבות מטורפת, או תשוקה גדולה או דפיקות לב מואצות ו…עשו אותו!
למשל: לנסוע לגליל פתאום באמצע היום..
למשל: לעשות עיניים למישהו /מישהי ברמזור..
למשל: לקחת שיעור נסיון במשהו שתמיד חלמתם (סייף? רכיבה על סוסים? קדרות? ריקוד? אשורית עתיקה? יו ניים איט!)

ניסיתם את כל זה ועדיין אתם מיואשים?
סימן שאתם פשוט זקוקים למנוחה. לכו לישון!!!!

חשוב לציין:
יאוש לפעמים הוא דפוס בפני עצמו!!! חלקנו רגילים לפגוש ביאוש כדבר שבשגרה.
עבור לא מעט מאיתנו: כל טעות גורמת ליאוש, כל דחיה גורמת ליאוש, כל חוסר וודאות יוצרת יאוש… במקרה כזה יש לצפות לפגישות סדירות עם היאוש ו… לא להתייאש מהן ,
אלא פשוט לחזור על הפעולות שפירטתי כאן.

נקודה נוספת: העצירה שכרוכה ביאוש מאפשרת לנו לפעמים להתבונן לרגע, לדייק את עצמינו… אפשר בהחלט לנצל את העצירה למנוחה ולהתארגנות מחודשת…
קבלה של היאוש- מפוגגת אותו ומשאירה בחוויה שלנו רק את האיכות הנוספת המיוחדת שהוא הביא עימו.

 

אהבתם?
תנו ב"לייק" או הגיבו כאן למטה. אשמח להערות, לשאלות ..

 

באהבה גדולה

גל

תגיות: אופטימיות, ביקורת עצמית, התפתחות, חשיבה חיובית, יאוש, יצירת מציאות, קבלה, שינוי, שלבים בדרך לשינוי, תהליך, תהליך שינוי
פורסם ב כללי, רגשות, תהליכי מודעות ושינוי | 10 תגובות »