איך לאזן בין עבודה למנוחה (האם זה אפשרי לכולם?)
נכתב על ידי galmoonz ב 30 ביולי 2016 – 21:56 -בשבוע שעבר כתבתי לרשימת המכותבות~ים שלי ועדכנתי
(בהמשך לפוסט של לפני שבועיים)
שלמרות חששותיי,
ובהתאם למה שאיחלתי לעצמי
בינתיים אני מצליחה (סוף סוף!) לשלב בין עבודה לבין מנוחה
כלומר:
גם הולכת לים, נחה, וכו
וגם- עובדת!
בתגובה קיבלתי כמה תגובות טיפונת כעוסות מנשים
שכתבו לי בניסוחים שונים משהו כמו:
"אחלה שאת עפה על עצמך.. אבל עבורי זה לא אפשרי!"
(כי בכל זאת.. העבודה, החופש הגדול.. הילדים..)
אז מיד התכווצתי קצת, והרגשתי:
1. אשמה על כך שאני נחה כשכולם עובדים קשה
2. אשמה על כך ש"השווצתי" ובכך פגעתי ברגשותיהן..
אבל בעיקר- הרגשתי הזדהות איתן!!
וואו…. כמה שאני מבינה את המקום הזה שכועס על מי שמרשה לעצמו לנוח!!
הרי גם אני עד לא מזמן – גם אני כעסתי על עצמי כשנחתי!!!
עבדתי בלי הפסקה ובלי מנוחה, פשוט כדי להימנע מתחושת האשמה,
שהתעוררה כשכעסתי על עצמי!!
גם עבורי – עד לא מזמן- לשלב ולאזן בין עבודה למנוחה- היה בלתי אפשרי
ולמעשה גם היום
כדי שזה יהיה אפשרי עבורי
אני צריכה להיות במאה אחוז תשומת לב לנטייה ה"טבעית" שלי
(שהיא: לעבוד בלי הפסקה ולנוח רק כשכבר אין ברירה, (כלומר, עד שניה אחרי שהתפרקתי))
אני צריכה להיות ממש עירנית
ולבחור כל רגע מחדש באיזון שהתחייבתי לו כלפיי עצמי.
כשאני בכל זאת כועסת על עצמי ומרגישה אשמה שנחתי,
אני מזכירה לעצמי:
בחרתי לאזן בין מנוחה לעבודה,
1. כשהגוף שלי לא השאיר לי ברירה,
2. כשהבנתי שכדי שיהיה לי מה לתת לאחרים
אני חייבת להעניק קודם כל – לי , כדי שיהיו לי מצברים מלאים!
לאזן בין מנוחה לעבודה- זו בחירה, וזו בחירה שכולם בסביבה שלנו מרוויחים ממנה.
הבחירה הזאת היא אפשרית
ללא קשר למצבנו משפחתי (יש או אין ילדים)
ללא קשר לעומס אמיתי בעבודה (אפשר לייצר עומס דמיוני לחלוטין – בראש)
וזה אפילו לא קשור במצב כלכלי!
(בחיי שלא! תבדקו בעצמכן~ם. האם אתן~ם עובדים פחות כשמצבכןם הכלכלי משביע רצון?!)
עבודה בלתי פוסקת וחוסר יכולת לשלב מנוחה ועבודה
הם דפוסים של התודעה.
אם אנו לא יודעים לנוח
וחייבים לעבוד בלי הפסקה-
רוב הסיכויים שזה כך- כי בילדות ראינו את הורינו ואת כל מי שסביבנו
עובד בלי הפסקה (בבית או בחוץ)
וכך למדנו ש"ככה זה"
"החיים הם עבודה בלתי פוסקת"
או "החיים הם אינסוף משימות"
זה כל כך מוטמע בנו, עד שנדמה לנו שאין מצב אחר,
וכך- פשוט שכחנו איך לנוח,
ומכיוון שהתודעה שלנו מתוכנתת לעבודה ולעשייה בלתי פוסקות
אנחנו ממשיכים ו'אוספים' עוד ועוד הוכחות למה זה חייב להיות כך.
מי כמוני יודעת…
אז איך לומדים לנוח?
קודם כל מסכימים לראות שאכן קשה לנו לעצור.
(זה השלב הכי מורכב)
אח"כ
שואלים את עצמנו: "איפה/ממי- למדתי שאין אפשרות לנוח ושחייבים לעבוד ולעשות כל הזמן?"
אח"כ:
בוחרים לבחור לשנות את התודעה ( ללמוד לאזן וללמוד לנוח )
ואח"כ
בהדרגה, ברכּות,
ומתוך הקשבה, אהבה והמון קבלה לעצמינו:
מתאמנים…
ומתאמנים…
קמים ונופלים
שוכחים
ושוב נזכרים
עד שמתאזנים.
זה תהליך מאתגר,
אבל אני מאמינה שזה אפשרי עבור כולנו
באהבה גדולה
גל
פורסם ב כללי | אין תגובות »
תגובות