בריאה בתנועה

ואז היא נזכרת בילדה שהייתה, שלקחה על עצמה כל כך הרבה תפקידים
רק כדי להרגיש שיש לה ערך
רק כדי לא להינטש
רק כדי לא להידחות
רק כדי להיות בעלת זכות קיום
רק כדי להרגיש רצויה
והילדה שהפכה לאשה.. גם היא לקחה תפקיד גדול ("יעוד"?) על עצמה
והיא כבר כל כך עייפה.

וזה לא שהתפקיד לא טוב
הוא נפלא!
אבל זה כבר לא נכון לחבר בינו לבין הזכות להתקיים
כי אז אין שם חופש בחירה
ואין שם תשוקה אמיתית לביצוע התפקיד
אלא רק צורך נואש להרגיש רצויה

אז..
הגיע הזמן להפריד
בין זכות הקיום לבין התפקיד:

אנחנו מחבקות את הילדה חזק חזק, אוהבות אותה עד היסוד
מלמדות אותה איך זה מרגיש להיות בעלת זכות קיום ללא תנאי 
מלמדות אותה איך זה מרגיש להיות בעלת *זכות קיום בלתי תלויה*
ושזה אפשרי עבורה!
ושזה בטוח עבורה להתקיים, גם בלי שום תפקיד או סיבה
ושאם היא בכל זאת חייבת תפקיד
אז התפקיד שלה הוא להינות מעצם קיומה
ולעשות לעצמה כמה שיותר טוב, על פני האדמה
ואם במסגרת מה שעושה לה טוב- עוד א~נשים מרוויחים ונהנים?
אדרבה ואדרבה!!

עכשיו הילדה שמחה
ולאשה הבוגרת – חזרה תשוקת העשייה.

באהבה,
גל