בריאה בתנועה

במקרה יצא שגם אף אחת מחברותיי לא זכרה שערב החג הוא גם יום ההולדת שלי,
ואני -הייתי גאה מידי ופולניה מכדי להזכיר להן,
אפילו כשהן התקשרו לברך אותי בשנה טובה.

הרגשתי ממש מסכנה כל היום.

חשבתי שבערב, כשאשמע מבחוץ את קרקושי הצלחות בבתי השכנים, זה יהיה ממש איום ונורא.

למרות תחושת המסכנות,
כן דאגתי מראש שיהיה לי אוכל טעים (לא זוכרת אם הזמנתי או בישלתי)
ונראה לי שגם ראיתי סרט, והרמתי כוסית עם עצמי.

להפתעתי, הערב ההוא עבר עלי ממש בנעימים!
אני זוכרת אותו למעשה כחוויה ממש ממש טובה!! היה בזה אפילו משהו מרגש.
איזשהו מחסום השתחרר בתוכי
הבנתי,
שאפילו בערב החג, הלבד יכול להיות לי נעים,
ושאפילו בזמן שרוב העולם מתקבץ בקבוצות,
אני יכולה להיות "בחוץ", ובכל זאת לא להרגיש דחויה, אלא אפילו ממש ליהנות!!
החוויה הזאת שינתה בי משהו עמוק.

מאז ועד היום, אני אמנם מאוד אוהבת להיות עם עוד א~נשים בחגים,
אבל אני לא תלויה בזה.
מה שלא יקרה ומה שלא יהיה- תמיד יש לי אותי.

~~~

אז.. אם בילית או את עדיין מבלה את החג הזה עם עצמך,
דעי שאת חשובה בעולם הזה בכל מקרה, 
עם או בלי משפחה/ חברים.

הלבד הזה לא מגדיר מי את,
ולא אומר עליך שום דבר,

הלבד הוא לא כשלון
הוא גם לא הצלחה

הלבד הזה אפילו לא נצחי,
הוא עשוי להשתנות בהמשך חייך (אם תרצי).
הוא מצב, וכמו כל מצב, הוא זמני.

הלבד הזה הוא בסך הכל *הזדמנות*
לשבת לרגע קט,
ולהכיר את האדם הכי חשוב בעולמך:
את,
עצמך.

זו האמת!!!⁦

(כתוב בלשון אשה אך נכון לכל המגדרים)

~~~

חגים שמחים ושנה טובה

באהבה,

גל