בריאה בתנועה

~~~הקדמה~~~

כולנו פוגעים ונפגעים במערכות יחסים,
מעצם היותנו בני אנוש.

אפילו בעולם הפיסיקאלי:
אם נקבץ כמה כדורים,
בעלי יכולת תנועה חופשית,
במרחב תחום (נניח שולחן ביליארד)-
אז במוקדם או במאוחר- יהיו התנגשויות!

ובעולם האנושי בהקבלה:
אם נקבץ כמה יצורים אנושיים,
בעלי רצון חופשי, (תנועה)
במרחב תחום (משפחה/עולם/קבוצה/כפר/עיר)
במוקדם או במאוחר – יהיו פגיעות רגשיות.
זה חוק טבע.

אצל א~נשים,
כמו כדורי ביליארד,
פגיעה רגשית יוצרת השפעה ושינוי כיוון
(לא במקרה באנגלית זו אותה המילה: impact)
שלפעמים, למרות הכאב,
מתבררים בטווח הארוך כמבורכים.

פגיעות רגשיות (במשפחה ובכל מערכת יחסים אנושית)
הן חלק מהחיים ומהעיצוב שלנו כבני אדם ובנות חווה.
לפגוע ולהיפגע זה מכאיב וכלל לא נעים
אבל בלתי נמנע,
טבעי,
אנושי
ולכן- במובן העמוק:
לגמרי לגמרי ס ב ב ה .

~~~אז מה ההבדל בין פגיעה רגשית
לבין התעללות רגשית~~~

1. המינון
2. היכולת לראות את הצד השני ולהכיר ברגשותיו
3. לקיחת אחריות אישית על חלקך היחסי בפגיעה

(לדוגמא:
אם שני אנשים מעורבים בתאונת דרכים,
וכל אחד מהם הבין את הנזק שנגרם לצד השני בהתנגשות,
וכל אחד מהם לקח אחריות על החלק שלו בהתנגשות-
זו תאונה.
לעומת זאת,
אם אחד מהם ממשיך ופוגע בכל יום מחדש ברכבו של האדם השני,
לא מכיר בנזק שנגרם לאדם השני,
ולא מכיר בחלקו שלו באחריות על ההתנגשויות היומיומיות-
אז זו כבר התעללות.)

כל ההורים פוגעים בילדיהם!! (בצורה כזאת או אחרת)
(וגם נפגעים מילדיהם לפעמים).
זה אנושי,
זה טבעי,
זה חלק מהחיים!

~~~אז מה הופך הורה ל*מתעלל* רגשית?~~~

1. המינון:
הורה מתעלל רגשית הוא כזה שפוגע כל הזמן,
כל יום מחדש.

2. אי ההכרה ברגשותיו של הילד:
הורה מתעלל לעולם לא מכיר בפגיעה שחוֹוה הילד,
הוא לא רואה את הילד ואת צרכיו הרגשיים של הילד.
הוא רואה רק את צרכיו שלו כהורה.
עבור הורה מתעלל, הילד הוא אובייקט.
הילד הוא "של" ההורה ולכן "שייך "להורה.
הילד הוא "רכוש" של ההורה,
ולכן קיים רק לצורך סיפוק צרכיו הרגשיים של ההורה.
(זה בעצם מקרה מאוד קיצוני של ניתוק רגשי,
ועל ניתוק רגשי כתבתי בפוסט הקודם)

3. התנערות מוחלטת מלקיחת אחריות אישית:
הורה מתעלל לעולם לא תוהה לגבי אחריותו האישית
בפגיעה שחוֹוה הילד,
להיפך. הוא מצדיק את עצמו ואת זכותו להתנהג בצורה פוגענית,
מאשים את הילד בצורה גורפת בכל צרותיו (של ההורה ושל הילד כאחד)
מסיר כל אחריות מעצמו,
לעולם לא מבקש סליחה,
ולעולם לא מבין את הקשר בין התנהגותו כהורה,
לבין מצבו הרגשי של הילד.
הורה מתעלל בטוח שהוא הורה מושלם,
ושאם הילד פגוע, זו אשמתו של הילד.

~~~~~

אם קראת את הפוסט הזה והתחלת להרהר:
"האם אני אמא/אבא מתעלל~ת?"
זה כבר סימן די מובהק שאת~ה *לא*!!!
פשוט כי הורים מתעללים
בדרך כלל לא שואלים את עצמם שאלות כאלה.

ואם פגעת בילדיך (ואולי עדיין פוגע~ת)
ואת~ה רוצה לתקן/ לשפר/ להקטין מינון/
לקחת אחריות/ ללמוד איך לשנות-
זה לגמרי אפשרי!⁦!!! (וכמובן אשמח לעזור לך!!!)

~~~~~

פעם מכות נחשבו חינוך
פעם גילוי עריות נחשב נורמה
אני חושבת שהאנושות בשלה סוף סוף לעסוק
גם בנושא הכל כך בלתי מדובר הזה:
התעללות *רגשית* במשפחה.

באהבה