סיכום תקופה והודעה חשובה
נכתב על ידי galmoonz ב 8 במרץ 2021 – 1:17 -זהו פוסט שמסכם תקופה, והודעה חשובה בסופו
(אם אתם ממהרים דלגו לפסקה האחרונה)
למה צריך לסכם? למעני, למען אמשיך קדימה,
ולמען מי ש(אולי) חוו דברים דומים ומחפשות~ים את המילים שיתנו פשר ותוקף לחוויה,
או זקוקים לפתרון דומה לדילמה קיימת.
סיכומה של תקופה…
בשלוש שורות:
עוד סיבוב על ספירלת ההשתקה
עוד סיבוב על ספירלת הריפוי, השינוי וההחלמה
עוד סיבוב על התנועה בין ה'מאסטרית' ל'ילדה' והעצמת החיבור ל'אם המייטיבה'
ועתה לסיכום בהרחבה:
נובמבר 2019 – ההרצאה שלי צל_על_הירח נחשפת לקהל גדל והולך,
התגובות מדהימות
ויש גם תגובה אחת קשה שנוגעת לי בבטן הרכה (נושא לפוסט אחר) -
אני נבהלת.
ההרצאה מצולמת- אני נבהלת.
פונים אלי מאמצעי תקשורת שונים ומציעים שאספר את הסיפור- אני נבהלת.
פברואר 2020 אני פרודה טרייה, מעכלת את השינוי,
מרגישה כאב לצד הקלה ותקווה להתחלה חדשה.
שניה לפני שהטירוף מתחיל
אני משתתפת בפאנל בכנס בנושא החלמה מטראומה מורכבת,
מקבלת הרבה אישורים והדהוד חיובי לעבודה שלי כמטפלת.
ו..
רצה חמישה קילומטר במרתון ת"א. תחושת הישג עילאית!
(איזה מזל שיצא לפועל לפני הטירוף)
כשמגיעות הידיעות על סין אני אומרת בליבי:
התכנית ל"דילול אוכלוסיה" ששמעתי עליה ב 2016
ולא האמנתי לה
אשכרה יוצאת לפועל? עכשיו?
ב"משמרת שלי"?? אין מצב!!
מתחיל הסגר.
כל הסדנאות שהייתי אמורה להנחות במרץ – מתבטלות.
תקנות השעה מוכרזות.
בן לילה – כל מעגלי התמיכה שחשבתי שיש לי – נעלמים,
וכל רשתות התמיכה שחשבתי שיש לי – מתמוטטות .
איזה שוק גדול זה, לגלות שלא משנה מידת הקירבה -
הפחד שמוכתב מגבוה- מפריד ביני לבין אנשים אהובים, ממש בבת אחת.
בזמן שרבות ורבים מחבריי מאושרים מהחופשה הלא מתוכננת,
מההאטה ונהנים מהביחד של משפחתם הגרעינית,
אני יושבת בביתי הגדול והיפה, ו/או
בשדות הפתוחים והפורחים שמסביב
(ותודה שיש שדות, לא מובן מאליו)
לצד "ילדיי" בעלי הזנבות,
ותוהה על הבחירות שעשיתי בחיי.
הספק מתנגש בי חזיתית, וזה כואב.
אני מרגישה מאוד מאוד לבד
לא רק במובן הפיסי, אלא גם המנטלי.
אני מבינה מה באמת קורה, אני יודעת שזו הונאה (איך? על כך בפוסט הבא)
אבל כשאני משתפת אנשים בידע שיש לי, ובהוכחות לכך שמדובר בהונאה,
אני נתקלת בפחד, בכעס, ובריחוק.
עובר זמן, הסגר מתחיל להעיק על כולם
אנשים כואבים כאבם.
האם לכאב שלי, שמבוסס על תפיסת מציאות שונה- יש מקום?
באותו זמן אני מרגישה שלא.
החוויה הזו כל כך מוכרת לי מילדות
הילדה שיש לה סוד והיא לבד
לא כי היא לא רוצה ביחד, אלא כי הסוד מאיים על אחרים
והם לא רוצים לדעת.
~
ב 2018-19 דיברתי בהרצאות על שורדות (ושורדי) התעללות הורית כבעלות תפקיד בעולם הזה:
לסייע לאנושות לעבור מתודעת אונס, שליטה, ריכוז הכוח, וניצול סמכות לרעה-
לתודעה של הקשבה, פיזור מוקדי הכוח, ריבונות פנימית ויצירת שיתופי פעולה בין שווים.
מעבר מחברה הנשלטת ע"י פסיכופטים נרקסיסטיים
לחברה שבה האדם הוא הסמכות העליונה לגבי עצמו
(תוך הרמוניה וכבוד לסמכותם הפנימית של אחרים.)
הרעיון שלא לחינם עברנו מה שעברנו, ושיש לי~לנו תפקיד-
העניק לי תחושת שליחות וגם טיפ טיפה נחמה.
אבל לא דמיינתי שהתפקיד הזה יכנס להילוך כל כך גבוה, כל כך מהר!!!
ממש כמו חייל
שהתאמן חודשים ושנים
וברגע האמת, כשמתחיל הקרב- לא מסוגל לזוז,
כי גופו לא נענע לו-
נכנסתי להלם קרב
נבהלתי
וקפאתי.
לקפאון היו כמה רבדים:
1. פחד קיומי-
במרץ הופיעו לי שני שוטרים בתוך הבית ביום בהיר אחד ללא כל סיבה הגיונית
ובלי לצלצל בפעמון (!)
בלילה של אותו היום (!!) – שוב הופיעו כעשרה שוטרים + ארבע ניידות יס"ם,
במסיבה קטנה וחמודה שהשתתפתי בה, באמצע יער (!!!)
פתאום הרגשתי לא בטוחה ולא מוגנת במרחב שלי.
הידיעות החדשותיות על חוקים מתוכננים
לפיהם יותר לשוטר להכנס לתוך בית ללא צו בית משפט-
ליבו עוד יותר את התחושות האלה בתוכי.
2. קונפליקט פנימי -
שתי דמויות בתוכי התחילו להיאבק זו בזו:
'האקטיביסטית' הפנימית אמרה שקורה פה משהו עצום,
ומכיוון שיש לי את הידע המוקדם
+ הנסיון, וההכשרה-
עלי לדבר! לפעול! להשמיע את קולי!
מצד שני, 'המטפלת' שבי טענה (בצדק) שכשאנשים לא רוצים לדעת
אז לדחוף להם את האמת לתוך הפרצוף, זה אקט פולשני.
מנגנוני הגנה זה דבר חשוב ויש לכבד אותם,
בקליניקה, ובכל מקום אחר.
וגם אם אכן האנושות כולה עוברת מסע התעוררות
שמקביל בצורה מושלמת לתהליך שעברתי בעצמי-
ההבנה שכאנושות נוצלנו ע"י "הורים" (בעלי סמכות) נרקסיסטיים פסיכופטיים-
הרי שמסע כזה יביא איתו הרבה כאב, התפכחות, אבל, אבדן התמימות והאשליה.
כמטפלת, וכמי שעברה את המסע על בשרה,
ידעתי, שהתחנה הראשונה בתהליך כזה תמיד תהיה הכחשה,
ושזה יכול לקחת שנים רבות , אם בכלל, עד שאנשים (מסויימים) יהיו מסוגלים לראות.
3. מעצור האחריות המשפחתית
הילדה הדחויה חברתית הופעלה בי כאמור,
וזה אוטומטית החזיר אותי שנתיים אחורה, אל לקיחת אחריות על רגשותיהם (וחייהם) של הוריי.
דמיינתי את אימי, יושבת לבד בביתה, נמנעת מאור השמש ומאויר נקי, בהתאם להנחיות,
פתאום שוב פחדתי לפגוע בה עם המשך חשיפת הסיפור.
~
*
איכשהו למרות כל המעצורים והקונפליקטים אני מצליחה "ללדת" בחודש מאי
איכשהו למרות כל המעצורים והקונפליקטים אני מצליחה "ללדת" בחודש מאי
את צל על הירח בגרסה המצולמת (בזכות הרבה עזרה של נשים מדהימות. תודה לכן, שוב!!),
ההרצאה נמכרת יפה בזמן קצר
ואני נבהלת.
הקול המשתיק בתוכי אומר:
למי בכלל יש פניות עכשיו לעבד טראומה מורכבת מהילדות
אנחנו במצב של התעללות ועוברים טראומה מורכבת חדשה!!
אני מתחילה לצנזר את עצמי יותר ויותר,
עד שהכל מושתק ונעצר:
גם שיווק ההרצאה , גם הכתיבה ה"רגילה" שלי.
המטפלת, האקטיביסטית, הילדה הפנימית,
וכמובן גם אני- כולנו שותקות.
אני מרגיעה את האקטיביסטית הפנימית:
"יש מספיק אנשים שמדברים על הדברים, תמשיכי את חייך כרגיל"
אבל בלב – בעירת הצורך הפנימי בביטוי ממשיכה
ואין לי שום אפשרות להמשיך כרגיל, כי כלום לא רגיל!
הפער – בלתי נסבל
ואני שוב מרגישה דכאון קטן מבצבץ (דכאון= דיכוי, של ביטוי)
והטעם לחיים שוב לא ברור לי (ממש כמו ב 2015-17)
~
למצב כזה אני קוראת "צומת הלגדול או לחדול"
~
אחרי התלבטות קלה עד מתונה
בחרתי באופציה הראשונה
התפללתי,
פעלתי (ממש בקטן),
ופתרונות התחילו להגיע.
הסכמתי להזדקק לאנשים (אולי לראשונה בחיי)
ולבטא את צרכיי בבהירות
כמו שמעולם לא העזתי
עזרה מבחוץ ומבפנים הגיעה בהמון דרכים מופלאות
התחזקתי.
נפרדתי בעצב מהמון אנשים יקרים לליבי.
אלה שנשארו- התקרבו,
ובמקביל- אנשים חדשים הופיעו.
הפרידות עדיין כאבו
אבל כבר לא הייתי לבד.
אז איזו כותרת אצמיד לשנה הזאת?
בקלות אפשר להגיד ש
"כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת"
ובכל זאת בפרספקטיבה רחבה- היתה כאן גדילה.
זו היתה שנה של פגישה נוספת עם המוות
עם לידה מחדש
ועם בחירה מחודשת בחיים
עוד סיבוב על כנפיי עוף החול
עברתי דרך הפחד מלבדוּת
פגשתי ועיבדתי בתוכי רגשות שלא הרשיתי לעצמי להרגיש עד כה
(נזקקות, קנאה, בושה, בדידות, תלות)
הכרתי עוד חלקים בתוכי שהיו בצל ועכשיו הם באור
זכיתי להיכרות מעמיקה ואינטימית יותר – איתי
האכזבות מעצמי ומאחרים התחלפו בעוצמה ובכוחות
הפחד הפך לשקט ובטחון
הבדידות הפכה לחופש וליחד
שיכללתי את היכולת לקבל ביקורת בלי להתפרק
(אני לא משלה את עצמי שמעכשיו אני "חסינה" או "מוצר מוגמר"
הכל עדיין בתהליך
ובכל זאת מרגישה שעליתי שלב).
2020 יקרה, הכאבת לי במקומות הכי רכים בתוכי.
הקצנת בי את הספקות המרים ביותר.
אילצת אותי לשאול:
האם קיימת אהבת אמת בעולם?
האם יש חברות אמת בעולם?
האם יש מקום בטוח בעולם?
האם כל אלה קיימים גם עבורי?
האם כ"שליחה", וכמטפלת- יש מקום לכאב שלי בעולם?
האם מותר לי לבקש ולקבל עזרה?
התשובות הגיעו, וממשיכות להגיע בקצב שלהן
את כולן אפשר לסכם במילה אחת מרגשת:
"כן"
הלב שקפא הפשיר
וכמו אהוד בנאי, גם אני ממשיכה לנסוע
משאירה את העבר בעבר
חיה את ההווה
וזורעת זרעים של אהבה לעתיד מייטיב
לסיום
מילה לגבי יישוב הקונפליקט בין האקטיביסטית למטפלת שבתוכי:
אני כבר לא בהלם קרב
כוחותיי חזרו
ואני לא יכולה וגם לא רוצה לשתוק יותר
הגיע הזמן שלי להנגיש את הידע שיש לי
גם מתוך הכובע המקצועי שלי
בשילוב עם הידע שנחשפתי אליו לפני עשור.
יחד עם זאת
בחירה חופשית היא ערך עליון בעיניי, ותמיד תהיה!!
חלילה לי מלפלוש לגבולותיו של אדם אחר!!
לכן אני מודיעה שבתקופה הקרובה אני הולכת לדבר את האמת,
כמו שלא דברתי אותה עד עכשיו
הצנזורה שלי על עצמי- הסתיימה.
אקבל זאת בהבנה כנה ובאהבה גדולה אם תבחרו לא לקרוא.
מי שבכל זאת סקרן~ית – מוזמנים ומוזמנות לטעום את מה שאכתוב
בקצב הנכון לכןם, כל אחד לפי יכולתו ולפי צרכיה,
ברכּוּת עם עצמכןם,
מתוך כבוד לגבולות שלכןם ובהקשבה לרגשותיכןם
(וכמובן תוך שמירה על גבולותיי שלי.
תגובות אלימות- יוסרו)
למען חיה ותן לחיות-
אציין תמיד בתחילת פוסט אזהרת טריגר רלוונטית.
אגיד את האמת
בלי פחד
כי זו ההבטחה שהבטחתי לעצמי אי שם בתיכון:
אם אי פעם אחיה בזמנים בהם זכויות אדם בסיסיות יועמדו בסכנה-
אהיה אמיצה ולא אשתוק.
כנראה שלא אציל את העולם
אולי אפילו לא אציל את אהוביי
אבל לפחות אהיה בצד הנכון של ההסטוריה
הצד של החופש
בריאות לכולנו אמן
פורסם ב כללי | 2 תגובות »
מאת ד.ט. ב מרץ 17, 2021 | השב
את גדולה!
אני מרגישה שזה שווה הסבל הבדידות והכאב עם מתוך זה מגיעם לצמיחה התקדמות וחיבור יותר עמוק ואמיתי לעצמנו
ועולים רמה שמאפשרת לראות את העולם בצורה בהירה ואמיצה יותר
מחכה לקרוא את האמת שלך…
מאת אלה ב מרץ 17, 2021 | השב
איך אנושות משתחררת משליטה לחופש כשזה מרגיש בדיוק הפוך?חבל מתהדק סביב צווארנו ולפני הקורונה היינו די חופשיים.מעניין אותי לדעת את האמת על מה שמתרחש בעולם ואשמח לקבל תובנות וידע.אני מאוכזבת ממתקשרים,אנשי רוח ומעוסקים ברפואה טבעית שלא מוכנים לגלות כלום על החיסונים ואומרים שנסמוך על האינטואיציה או לשאול מישהו אחר.אני רוצה תשובות ממישהו שיודע.בניגוד אלייך אני גרה בבניין מכוער,שכנים רעים,רחוקה מכל מה שיכול למלא אותי באנרגיה חיובית,אפילו גינה ציבורית אין פה ויש אנרגיות לא טובות,מריבות ומתח והיה לי רע מאד בכל הסגרים.מאחלת לכולנו עולם הרבה יותר טוב והרמוני ומאד מעניין אותי מה תכתבי בהמשך…בהצלחה❤️