בריאה בתנועה

קפה ובננה – איך להקשיב לגוף כשאוכלים?

נכתב על ידי galmoonz ב 9 באוקטובר 2012 – 7:03 -

 
כשאומרים "להקשיב לגוף" בהקשר של תזונה, למה מתכוונים? מה זה אומר תכל'ס?

הפעם האחרונה ששתיתי נס קפה חם הייתה לפני כ 20 שנה (!)

באותה תקופה, לפני ההפסקה, שתיתי כ 5 עד 8 כוסות נס קפה ביום!
זה היה כיף גדול מבחינתי. פינוק, מפלט מטרדות היומיום ולפעמים גם תחליף אוכל.

ערב אחד, לגמתי שני שלוקים מכוס קפה, וזה פתאום היה לי לא טעים. כל הבטן שלי התהפכה.

מאז לא שתיתי נס קפה חם.

נס קפה קר אני שותה לפעמים, בקיץ. זה כמו גלידה. קפה שחור אני שותה פעם בכמה ימים. זה כמו שוקו…

אז למה לא קפה נס חם? התחושה שעלתה בי בפעם האחרונה ששתיתי קפה הייתה תחושת בחילה כה חזקה, שהגוף זוכר אותה עד היום. הגוף הרגיש מורעל והורה לי להוריד מינון. לא היה בזה שום דבר הגיוני, אבל היה בזה חוויית גוף ברורה מאוד, חוויה תחושתית שהקשבתי לה ונתתי לה לשנות את הרגל צריכת הקפה שלי, מאז ועד היום. אני מניחה שאם הייתי נותנת להגיון דריסת רגל בשיקולים שלי ביום שאחרי אותה חוויה, הייתי אומרת: נו טוב, אז אתמול היה לא טעים… אתמול זה עשה לי בחילה… אבל אולי החלב היה מקולקל? אולי המים היום קשים? אולי היום יהיה לי טעים, הבה אכין לי כוס קפה.

המון אנשים ממשיכים לעשן למרות שהם מרגישים בחילה וגועל מהסיגריה, אבל הם לא מקשיבים לתחושה. לא פתוחים אליה. לא קשובים למסר שהגוף מנסה להעביר.

המון אנשים ממשיכים לאכול גם אחרי שהגוף מאותת: אני ממש עייף, שבע, מפוצץ, נא לעצור!

אגב, ילדים/ תינוקות, מאוד קשובים לגופם.

ילד/תינוק שלא טעים לו- לא יאכל. ילד לא רעב- לא יאכל. נקודה. שום הגיון לא יעזור פה.

הדהים אותי סיפור שאמא שלי סיפרה לי לפני כמה שנים: " ממש לא הסכמת לאכול עגבניות כשהיית תינוקת. היית בוכה וצועקת ולא מסכימה לאכול. וכשבכל זאת הסכמת ואכלת הייתה לך פריחה!"

ואני חושבת לעצמי:  למה הורי המקסימים, שאוהבים אותי ורוצים בטובתי, האכילו אותי בעגבניות למרות הכתובת הכל כך ברורה על הקיר??
תשובה: הם הקשיבו לרופאים ולהגיון ("עגבניה זה בריא! ילד חייב לאכול עגבניה!") ולא לרמזים העבים שהגוף שלי שידר להם..

הגוף משדר מה הוא לא רוצה, ויודע לשדר יופי גם מה הוא כן רוצה!

רוצים דוגמא? יאללה, בכייף:

אני לא זוכרת למה לא אהבתי בננות, אבל כל חיי לא אהבתי בננות. והנה לפתע, יום אחד לפני כ 9 שנים פתאום חשקה נפשי בבננה. מה זאת אומרת התחשק לי?
שמעתי את עצמי אומרת לעצמי: בא לי בננה!
כמובן שמיד התערבתי בשיחה ואמרתי: אבל את לא אוהבת בננות!
את בכלל לא זוכרת מתי אכלת בננה!!
אבל הקול המשיך לדרוש.
ממושמעת
(בין השאר עקב הסיפור עם הקפה שהתרחש בערך עשור קודם)- ירדתי למטה למכולת ורכשתי לי אשכול בננות. שלוש בננות בלעתי בשקיקה מיד כשהגעתי הביתה!! לא היה גבול להפתעה שחשתי תוך כדי אכילת הבננות. איך זה יכול להיות? הרי אני לא אוהבת בננות!

מאוחר יותר באותו ערב סיפרתי על ההתרחשות הזאת לידיד פיזיותרפיסט, שלא התרשם יותר מידי רק שאל בשקט: "את במחזור?"

כן. איך אתה יודע?

" יש לך כאבי שרירים ברגליים כשאת במחזור?"

כן!! איך אתה יודע??!?

"כנראה שחסר לך מגנזיום. בבננות יש המון מגנזיום"

עכשיו תשמעו… אני נשבעת בכל היקר לי שלא היה לי מושג שבננה מכילה מגנזיום. לא ידעתי שכאבי שרירים מעידים על מחסור במגנזיום, ולומר את האמת… חוץ מהיכרות שטחית עם היסוד מגנזיום בטבלא המחזורית משיעורי הכימיה בתיכון, אין לי מושג מה זה בכלל מגנזיום ולמה הוא משמש…

אבל ראו – זה – פלא: מסתבר שהגוף שלי ידע גם ידע מה זה מגנזיום,
ידע גם שזה חסר אצלו במלאי, וידע גם איך להשיג את אותו מגנזיום חסר!!!!

הגוף שלנו חכם הרבה מעבר למה שאנחנו מדמיינים!!
הגוף הוא מערכת ביולוגית מופלאה, ששואפת תמיד לאיזון ולבריאות מושלמת!

אך מכל מיני סיבות, אנחנו לא סומכים עליו.
אנחנו מתערבים בשיקולים ובהחלטות, מפקיעים סמכות, וכך-

ומונעים ממנו לקבל את מה שהוא צריך על מנת שיוכל לאזן את עצמו בעצמו, כפי שהוא יודע.

בא לנו סטייק ואנחנו אומרים: לא. זה לא בריא (או לא מוסרי..).

בא לנו שוקולד ואנחנו אומרים לא, זה משמין!

בא לנו להזמין את מה שהאיש ההוא אוכל במסעדה בשולחן לידינו, אנחנו שואלים מה זה מכיל, אומרים לנו שזה מכיל קישואים, ואנחנו אומרים- לא… אנחנו לא אוהבים קישואים.

אנחנו עייפים ורוצים לישון, אבל אומרים לעצמינו, לא… אין לי זמן לישון.

בא לנו לשתות מים, אבל אנחנו מזכירים לעצמינו ש"אנחנו שותים רק דיאט קולה"

 איך הגוף אמור לאזן את עצמו ולרפא את עצמו כשאנחנו לא משתפים פעולה עם הבקשות שלו??

 בשלב מסוים, כשחוסר ההקשבה נמשך,  הגוף בכלל מפסיק לדבר.

ברור.

גם אתם הייתם מוותרים ומפסיקים לדבר אם אף אחד לא היה מקשיב לכם אף פעם. לא ככה?

אז הוא מפסיק "לדבר", מפסיק להתריע, יורד למחתרת, מבליג ועושה כמיטב יכולתו,

ובשלב מסוים, כשכבר אין לו דרך לתפקד עם כל התכתיבים והאילוצים שהצבנו בפניו- הוא פשוט קורס.

מחלה/ כאב/ עייפות תמידית, הם לעיתים קרובות תוצאה של חוסר הקשבה והתעלמות שלנו מגופנו.

אז מה עושים? מתחילים לתרגל הקשבה מחדש!
מפסיקים לעשות קניות באופן אוטומטי, אלא עומדים מול הדוכן ושואלים את הגוף- מה בא לך?
מה אתה צריך? דג, בקר או עוף? מאיזה ירקות להכין מרק השבוע?
האם היוגורט הזה יעשה לי טוב או לא?
לקנות גלידה או לא?

תתפלאו איזה תשובות תקבלו!
את אותו תשאול אפשר לעשות גם בבית מול המקרר או הארון לפני כל ארוחה או נשנוש, או מול שולחן מלא כל טוב או אפילו מול הצלחת עצמה,  כשמתלבטים לאן לשלוח את היד ומה לאכול באותו רגע.

בהתחלה תתקשו לתת אמון. הרי יש לנו כבר הרגלים כל כך גרועים, המון התמכרויות שלא קשורות כלל בקולו הפנימי של הגוף… 

בהתחלה תקבלו מהגוף תשובות מהוססות. התעלמתם מהגוף ומהאיתותים שלו זמן כה רב..יידרש קצת זמן וקצת שכנוע עדין, עד שהוא יסכים לתת בכם אמון שוב ולהשמיע את דברו. אל תתייאשו, המשיכו להקשיב.

מדובר בתהליך. השינוי לא מתרחש בבת אחת כמובן אבל…

תנו לזה צ'אנס.

התחילו להקשיב, למקד את תשומת הלב פנימה, לגוף, לאיזהשהוא "קול פנימי" מסתורי, או אפילו לתחושה פיסית בגוף כשאתם עושים קניות, כשאתם מחליטים מה לאכול או מה לבשל, אפילו מול תפריט במסעדה.

די מהר תתחילו לזהות ולהבחין מתי הגוף מדבר ומתי ההתמכרויות וההרגלים הישנים מפעילים אתכם.

בהצלחה!
וכרגיל- אשמח לקרוא כאן למטה חוויות שלכן~ם, תגובות, שאלות- מבטיחה לענות לכולן~ם!

יש לך חבר~ה שהטיפ יכול לעזור לה~לו? מוזמנ~ת לשתף 

רוצה להקשיב לגוף אבל לא בטוח~ה איך להתחיל?
קבל~י ממני את המדריך לשלום עם הגוף

 

ימים מופלאים ושמחים לכולנו והמון אהבה

 

גל

 

תגיות: גוף נפש, חיבור לגוף, להקשיב לגוף, תזונה אינטואיטיבית
פורסם ב תזונה אינטואיטיבית ודיאטה | 2 תגובות »