בריאה בתנועה

גם אני

נכתב על ידי galmoonz ב 25 באוקטובר 2017 – 0:45 -

הפייסבוק געש בשבוע שעבר סביב קמפיין #me_too
בו נשים רבות (וגם גברים פה ושם) שיתפו כי הוטרדו מינית.

בהצתה קצת מאוחרת, אחרי כמה פעמים בהן כתבתי ומחקתי
אני רוצה להגיד:
התמזל מזלי ומעולם לא חוויתי אונס (לפחות לא בחיים האלה)
מעולם לא חוויתי אלימות מינית או התעללות מינית.
תודה אלוהים. אני באמת מודה על כך מעומק ליבי!

אבל בהחלט חוויתי הטרדות "קטנות" (שימו לב למרכאות. זה לא קטן, זה רק נחשב "קטן")
וככל שהשבוע הזה התקדם,
עם עוד ועוד שיתופים וסיפורים של כל כך הרבה נשים-
למרות שאת רובם לא קראתי,
ולמרות שעל רוב השיתופים רק ריפרפתי-
(בחדר הטיפולים אני יכולה לשמוע ה-כל, ויש לי יכולת הכלה אינסופית.
אבל כשאני מול המסך- יכולת ההכלה שלי מוגבלת,
אז פשוט פחדתי להיות מופעלת. מודה.)
-בכל זאת עלו וצפו בי עוד ועוד אפיזודות מחיי שכבר הדחקתי או שכחתי:

****אזהרת טריגר הטרדה מינית. אם לא מתאים דלגו לשורה המודגשת****

הנער ההוא בארה"ב,
שנישק אותי בהפתעה (מוחלטת!!) עם לשון,
ואני רק ילדה בת 13, וזה היה דוחה ומגעיל ולא רומנטי בשום צורה.

ה"מורה רוחני" (כביכול!!!) שישנתי לילה אחד (אחד יותר מידי) בדירה שגרו בה כמה מתלמידותיו,
ובבוקר הוא הגיע לשם, העיר אותי בחיבוק אחורי (!!!) ואחרי שהעפתי אותו מעליי בתקיפות ובזעזוע,
עוד העז לנסות לשכנע אותי שהדחייה שלי ממנו היא רק תעלול תודעתי, וש"פרי לאב וויל סט מי פרי"
(כמה שנים אח"כ הוא כיכב בתחקיר של אמנון לוי)

הבחור ההוא שיצאתי איתו חודשיים, אבל פתאום ברגע אחד
מעל באמון שנתתי בו והפתיע אותי הפתעה כואבת באמצע אקט,
ואפילו לא הבין מה הביג דיל, ונפרדנו כך,
כי מבחינתי מכאן כבר לא היתה שום דרך חזרה.

הבחור ההוא שהייתי ממש דלוקה עליו, וביליתי איתו ערב ממש נעים,
והוא גר ממש רחוק,
והיה ממש עייף וגם קצת מבושם,
אז הזמנתי אותו לישון איתי. והבהרתי שזה *רק לישון*,
ואכן ישנו, ובבוקר הוא חשב שזה כבר יום חדש אז מותר, בלי לשאול.

המטופל ההוא שחיבק אותי בסוף הסשן חיבוק ארוך הרבהההה יותר מידי
(לקח לי כמה שניות להבין שזה לא חיבוק תמים כלל!! )
וגרם לי לרגע אחד של חרדה ובעקבותיה: חושים הרבההה יותר מחודדים
ומדיניות חיבוקים שונה לחלוטין עם מטופלים גברים.

ויש עוד מקרים הרבה פחות משמעותיים.

אני לא מחפשת אמפתיה או הזדהות
וגם לא נחמה,
כי באמת שבהקשר הזה- אני מרגישה ברת מזל!!!
יצאתי מה זה בזול!!!!

 

אז למה אני כותבת?

1. כי זו הזדמנות טובה להגיד שגם כשיש לנו גבולות מה זה ברורים (ויש לי. באמת!)
אנחנו נאלצות להתמודד עם הטרדות כאלה ואחרות.
אחת ולתמיד: זה לא אנחנו. באמת באמת שלא.
(כמובן גם כש*אין* לנו גבולות ברורים- זה לא תירוץ או סיבה להטריד/לפגוע/לתקוף/לאנוס אותנו)

 

2. וזו הזדמנות להגיד:
מותר לנו נשים וגברים כאחד לפרסם פוסטים שבהם נספר ככל העולה על רוחנו על פגיעות או הטרדות שחווינו.
זה לא משהו להתבייש בו!
מותר לנו להגיד שנפגענו!
מותר לנו לכאוב!
זו ממש ממש לא חולשה!
וזה ממש (אבל ממש!) לא הופך אותנו לקורבנות!!!

 

3. וזו הזדמנות טובה להגיד:
כואב לי (באמת!) שאני צריכה לשמור על עצמי לא לחייך יותר מידי בלבביות לגברים.
הרי לנשים זרות – אני מחייכת מכל הלב (וגם לילדות~ים), בכל מקום!
אני רואה בחיוך שלי (ושל אחרות~ים) כלי לריפוי, כלי להפצת אהבה ללא תנאי.
הייתי רוצה לחיות בעולם שבו מותר לי לחייך בלבביות ענקית לכווווולם ללא הבדל דת גזע ומין,
מבלי לחשוש שמישהו יבין את זה בטעות כהזמנה!

 

4. כנ"ל לגבי חיבוקים.

 

5. זו הזדמנות להביע כוונה ולהתפלל שניצור יחד עולם בו נשים נערות וילדות ירגישו ויחוו בטחון מלא –
פשוט להיות מי שהן.
בלי להסתיר את יופיין ומיניותן, בלי להתחבא.
שיהיו מוגנות ובטוחות במרחב שיש בו גם גברים,
גם בלי להתאמץ לשמור על עצמן.
שנוכל כבר להרפות מהדריכות הסמויה הזאת,
שגוזלת מאיתנו המון אנרגיה, באופן לחלוטין לא מודע.
אמן. 

 

6. אני רוצה להגיד תודה לכל הנשים שכתבו
"גם אני" ו-
#me_too
שיתפו את הסיפורים שלהן,
ובכך- גרמו לי לחשוב, להיזכר במה ששכחתי (והדחקתי) ,
ולהבין עוד יותר את המושג הזה "אחת מתוך אחת" , שעד זמן לא רב, רק קומם אותי ועורר בי התנגדות.

 

7. אני רוצה להגיד תודה גם לגברים שהתוודו על כך שהטרידו ופגעו מינית (ביודעין או שלא ביודעין).
אין ספק שדרושה מודעות מצדכם גברים לממדי התופעה,
ודרושה נחישות גם מצדכם לשינוי המצב הנורא הזה
שבו נשים מסתובבות דרוכות בעולם. זה לא הגיוני. זה חייב להיפסק!
תודה שהעזתם לחשוף את עצמכם, לשאול, להודות בבורותכם, לבקש סליחה,
ובעיקר – להסכים ללמוד!!

 

8. אלימות מינית לא קשורה בשום צורה במיניות! אלימות מינית היא קודם כל אלימות.
חשוב להבין את זה. (אבל על זה כבר אכתוב בפוסט אחר)

 

אם קראתן~ם עד כאן – תודה

באהבה,
גל

פורסם ב כללי | תגובה אחת »