בריאה בתנועה

האם אפשרי שהילדה תהיה אהובה, ראויה להתפעלות ומוערכת
גם כשהיא מתעקשת, מורדת,
גם כשהיא דואגת (רק) לעצמה,
גם כשהיא נדחפת וכועסת,
גם כשהיא ילדותית ומעצבנת?

אם הילדה מקבלת חיזוקים
רק כשהיא מתאימה את עצמה לסביבה,
מרצה (מלשון ריצוי)
ועונה על הציפיות,
ואילו כשלא- היא זוכה לביקורת, לכעס, לעונש,
ומאבדת את המחמאות, החיזוקים וההכרה-
-אז לאט לאט קורה תהליך קצת עצוב.

לאט לאט, באופן לא מודע, נוצרת בילדה ידיעה ברורה:
"כדי לקבל אהבה שייכות בטחון והכרה
עלי לוותר על החופש שלי
עלי לוותר על האותנטיות שלי
עלי לוותר על הילדות שלי"
אולי אפילו:
"עלי לוותר על מי שאני"

כך, לאט לאט,
הילדה מאבדת את הקשר עם הרצונות והחלומות שלה
הילדה שוכחת מי היא באמת
ואז , כשבגרה,
היא שואלת את עצמה:
מה היעוד שלי?
מה החלום שלי?
מה משמח אותי?
מה אני באמת רוצה?

כדי לענות על השאלות האלה,
האשה הבוגרת צריכה לחזור אחורה בדמיון,
לשחרר את הילדה מה'חוזה' (הדרקוני) שחתמה עליו בעבר :

"וותרי על חופש+עצמאות+עוצמה+אותנטיות
וקבלי בתמורה אהבה+שייכות+הכלה+תמיכה+בטחון"

ולחתום על חוזה חדש 
של:
אהבה, שייכות, בטחון, תמיכה והכלה
ל ל א ת נ א י .

כשהאיכויות האלה ניתנות לה (מתוך עצמה) ללא תנאי
חוזר אליה חופש הבחירה
והילדה (שבגרה) שוב מחוברת לעצמה.

אגב,
גם כשהחוזה הישן מבוטל,
הילדה/האשה עדיין תוכל:
להעניק, לוותר, להכיל, לקבל ולהבין אחרים

אבל זה כבר לא יהיה מתוך הפחד לאבד אהבה
אלא מתוך חופש, עצמאות, עוצמה, אותנטיות
וחופש בחירה.

איזו ילדה מקסימה!
איזו ילדה נהדרת וטובה!
סתם כך בלי שום סיבה
פשוט מעצם קיומה.

*נכתב בלשון אשה אבל נכון גם לגבי ילדים/גברים וכל שאר הברואים