בריאה בתנועה

שמחה.. זה שטחי?

נכתב על ידי galmoonz ב 8 במאי 2013 – 21:18 -

חברות וחברים יש לי וידוי, ואעשה את זה קצר:
ראיתי the voice השנה.
בקביעות.
(כן כן, זה היה שוק גם בשבילי)

היה מרתק למצוא התאמה מושלמת בין האמונות של המשתתפים על עצמם והדפוסים הרגשיים שלהם-  לבין הישגיהם בתכנית..
כמובן שהתרגשתי גם מחלק מהביצועים,
ובמיוחד- שמתי לב לדבר מעניין:
המנטורים (בעיקר אביב גפן) והמשתתפים עצמם, התייחסו לשירים המביעים כאב/עצב  כ "עמוקים" ' "נוגעים" ו – "מרגשים",
בעוד שהשירים השמחים נתפסו כ"קלילים" ו"שטחיים"

וזה מזכיר לי … לפני שנים רבות רבות, בחיי הקודמים, כשהייתי שחקנית, במהלך חזרות למופע ליצנות,
התבקשתי להיכנס לבמה, להציג את עצמי: " שלום.  אני גל. תודה. " ולצאת.  (טוב בעצם אז קראו לי סיגל, אבל זה לא רלוונטי כרגע)
ההנחיה הייתה לא לשחק. להיות הכי נקיה, הכי אותנטית, הכי נטולת מניירות, הכי אני.
שוב ושוב נכנסתי לבמה, הצגתי את עצמי ויצאתי,
ושוב ושוב אמר לי הבמאי (שלומי גולן) :
"תעשי את זה שוב! ולא לשחק!! "
אחרי אולי 20 "הצגות עצמיות" שכאלה, אמר לי שלומי: "שמתי לב שככל שאני מבקש ממך להיות אותנטית ואמיתית, את הופכת ליותר ויותר עצובה"

ואז זה היכה בי!

בעיני: שמחה היא שטחית יותר מעצב!
בעיני: עצב, זה עמוק! עמוק וכנה יותר משמחה!
כי מתחת לשמחה (השטחית) אני בעצם עצובה!!

ואז שאלתי את עצמי … האם זה מה שאני רוצה? להיות עצובה??
והתשובה שקיבלתי: לא ולא! הרי אני ממש מעדיפה שיהיה לי טוב,
אני לא רוצה לסבול בחיים שלי! האם זה אומר שעלי לוותר על האמת והאותנטיות??
האם אכן האני האמיתית שלי היא עצובה??

בעקבות השאלה הזאת,  יצאתי למסע מופלא ומרגש
בו חקרתי מי אני באמת
וגיליתי 'על הדרך' שזה נכון לא רק לגביי, אלא באופן ממש אוניברסלי:

בשכבה החיצונית ביותר שלנו (בקומה השניה) קיימת שמחה שתלויה בדבר. והיא אכן , לרוב, שטחית וחיצונית. היא תלויה בסביבתנו החיצונית, בהישגים שהישגנו, בציפיות של הסביבה מאתנו, בנורמות חברתיות, במה שאנו בוחרים להציג לעולם כדי שיאהבו אותנו.. ועוד ועוד..

בשכבה הפנימית יותר (בקומה הראשונה) קיימים רגשות שאנחנו בדרך כלל בוחרים להסתיר מהעולם, או לפחות חושפים אותם רק כלפי הקרובים לנו ביותר, כי אנחנו פוחדים שהם "לא לגיטימיים": עצב, פחד, כעס, יאוש, קנאה, שנאה ועוד..
אלא רגשות בעלי לגיטימציה חברתית נמוכה יותר , אבל כשהם מקבלים ביטוי אומנותי הם נחשבים יוקרתיים יותר ומרגשים יותר. (מרגשים= חושפים את הרגשות בקומה הראשונה)

אבל זה לא סוף הסיפור חברות וחברים!! הו לא!!
מ ת ח ת   ל ש כ ב ה   ה ז א ת (כלומר בקומת הקרקע ),
יש שכבה נוספת של שמחה. שמחה ואהבה (!!). שמחה שאינה תלויה בדבר, שמחת קיום פשוטה, שמחה שמתעוררת כשמצליחים לרגע קטן אחד להתנתק מזרם המחשבות המודאגות. שמחה שכל תינוק נולד איתה וחי אותה (כמובן כשהוא לא רעב, חולה או רטוב) ובעלי חיים חווים על בסיס יומי.
זו השמחה האותנטית ביותר, היא מקודדת בכל תא ותא בגופנו, והיא הכי קרובה לאני האמיתי שלנו, הטהור, הנקי מכל 'פוזה' , החף מכל העמדת פנים.

איך מגלים את השמחה הזאת?
מתחברים לגוף
לומדים להביע רגשות .. לשחרר אותם…
וכך – השמחה האותנטית מתפרצת לה באופן ספונטאני, ואיתה-
אהבה גדולה לעצמנו , לקרובים לנו, ולעולם כולו.

מהרגע שגילינו את מעיין השמחה-
זה לא אומר שלעולם לא נפגוש עוד עצב/כעס/פחד/קנאה/שנאה…
אבל כשאנו יודעים שהבסיס שלנו הוא שמחה,
קל לנו יותר להרגיש את הרגשות ה"לא נעימים" וגם לשחרר אותם באופן שוטף
בדיוק כמו שקל לנו להתקלח כל יום, כי אנחנו יודעים ש"מתחת" לאבק היום, אנחנו נקיים .

בעיני, חברות וחברים, זהו הגילוי הגדול מכולם!
וכשאני כותבת שורות אלה אני ממש מתרגשת לשתף את הידע הזה איתכם!!!

מאחלת לכולנו המון גילויים מרגשים
וכמובן- שמחה עמוקה ואותנטית

מוזמנים כרגיל לשמח אותי בתגובותיכם-ן כאן למטה

שלכם באהבה ובשמחה,
גל

 

עדיין לא קיבלת ממני במתנה את המדריך לשלום עם הגוף?
מוזמנת להירשם כאן  

תגיות: חיבור לגוף, חיבור לרגשות, חיבור לשמחה, רגשות, שמחה
פורסם ב כללי, רגשות | 6 תגובות »